בנות קורה לכם לפעמים שאתם מאבדות סבלנות עם הביבי נגיד מנסות להרדים אותו ולא נרדם אז מתעצבנות וקצת מרימות את הקול או דוחפות כזה את המוצץ בכח בעצבים ? ואז מצטערות על זה?

חוק מספר 1 זה להיות סבלנית. אין מה לכעוס על התינוק כשהוא בוכה, אפשר לנסות להבין למה אבל להרים עליו את הקול ולדחוף לו מוצץ בכוח ועצבים?? זאת הדרך שלו לתקשר איתך, תנסי להיות קצת יותר סבלנית להסתכל מהצד לפני שאת פועלת ולנסות להבין מה הוא באמת רוצה / צריך.. יש סיבה לכל בכי

קורה כל יום מחדש חחח אבל אז מאוהבת בו מחדש אחרי שנייה

בול סימונה

הורות זה לא דבר קל במיוחד לא ילד ראשון. מאוד מתיש ומתסכל.. אבל לומדים את זה לומדים את הילד לאט לאט מה נכון לו

קרו רגעים שאני רגע מלאבד את זה. או מחזיקה את המוצץ בתוך הפה במטרה שיתפוס ולא יוציא או רגעים שאני אומרת יאאלה שיבכה אין בררה. אבל בשניה מתאשתת ומבינה שהוא כל כך קטן ומתוק , ולא עושה לי דווקא , משהו מציק לו . הוא רוצה יחס, אולי אוכל .טיטול. משהו כואב.. תמיד יש סיבה. והם חסרי אונים וקטנים ❤️ זה קשה באמת שיש רגעים שאפשר להרגיש שניה משגעון. אבל צריך לעבוד על זה ועל הסבלנות איתם . מבינה אותך לגמריי

ברור שכן את בת אדם

😳

ברור, זה מייאוש. קורה.

ברור שכן אנחנו אנושיות !!!!! וזה בסדר להרגיש ככה ואגבבבבב זה קורה עד היום שהיא בת שנתיים שיש פעמים שמת עצבנת ומרימה א הקול והכל טוב לא קשה עם עצמי אני בן אדם

ברגעים כאלה להניח אותו במקום בטוח (בתוך המיטה?), לצאת לחדר אחר, לנשום ולחזור מחדש.