פוסט פריקה 😒 אני בדכאון ! אני 3 וחצי חודשים אחרי לידה והילד שלי מהמם ואני מאוהבת בו ואני ביום יום איתו כל היום ומראה רק סימני שמחה ואהבה אבל בתוכי רע לי וכל פעם שאני בשירותים לבד אני פורצת בבכי. אנחנו חוסכים כסף וגרים במרתף, אין פה אור אין אוויר הכל קירות לבנים להקיא, בחוץ הכל יתושים וחם ומקבלת מלא עקיצות עם כל יציאה הכי קטנה מהבית. הייתי רזה דוגמנית והיום אני פרה 20 קג יותר שלא יורדים. כל החיים הייתי בחוץ בטבע והיום אני כמו בכלא. בעלי כל היום בעבודה ואני בוכה לו כל יום שרע לי ואני מוצאת מתעצבנת עליו ונגעלת מדברים שהוא עושה והוא לא אכפת לו בכלל. הוא הולך לישון, קם בבוקר מחזיק חצי שעה את הילד וביי הולך לעבודה ואני נשארת בדכאון הזה פה. סקס לא קורה כי פשוט רע לי אפילו נשיקה או להגיד בוקר טוב לילה טוב לא בא לי הכל פשוט מרגיש לי רע

נשמע שהאווירה והמקום שאתם נמצאים בו מאוד משפיעים עלייך. ניסיתם לחפש מקום מגורים אחר? כזה שיהיה לך כיף להתעורר אליו?

בנתיים אין לנו אפשרות לממן מקום אחר.

אז תעברו עיר, מה שמקבלים בעיר אחת מתחת לאדמה את יכולה לקבל בעיר אחרת בית מהמם נכון קל להגיד. אבל אנחנו הדרמנו קצת וזה רק שיפר את איכות החיים

אפשרות לא פשוטה אבל טובה. גיסתי גרה ברחובות בדירת מרתף פיצית ועברה צפונית לידנו בדירה חדשה 4 חדרים ומרפסת יותר בזול ממה שהיה להם שם. באמת שיקול. וגם אם לגדל את הילד לבד ולהיות איתו כל היום בבית חונק אותך שווה לשקול משפחתון ולצאת לעבוד. בשביל השקט והשפיות שלך

אני ובעלי גרנו ברמת גן בקומה שלישית בלי מעלית, בבניין שנבנה לפני קום המדינה, ודירה מחולקת! ושכירות יותר מהמשכנתא שאנחנו משלמים היום. עברנו לעפולה, קנינו בית 5 חדרים חדש.

לא יכולים לעבור בגלל העבודה שלו, ואני מעדיפה לגדל את הילד בעצמי. הוא מכניס לי קצת שפיות ואור לחיים בתוך המקום החשוך הזה. אבל ברגע שהוא נרדם ואני לבד כל הדכאון בשניה מגיע ובכי ועצב

הוא רואה אותי בוכה שואל מה קרה. אני אומרת שיעזוב אותי כי אין לי כוח כל פעם להסביר מחדש מה רע לי, נכנסים למיטה לא לילה טוב לא כלום. הוא אומר שאוהב אותי אבל שאני נופלת ככה הוא לא מרים ולא עושה מאמץ אפילו קטן לעשות משהו שיעשה לי טוב. לא יודעת כמה עוד נחזיק ככה

תקשיבי אני הגעתי למסקנה שאני לא חיה בשביל שבעתיד יהיה לי טוב, אני חיה בשביל שעכשיו! הרגע! יהיה לי טוב! ברורר שאני לא מבזבזת, ואני חוסכת כמה שיותר, אבל יש גבול! את הכי חשובה, הבית שמח אם את שמחה וטוב לך. אם את רוצה את ההכי טוב בשביל הילד שלך, תדאגי לעצמך. תקחי דירה שתיהיה לך נעימה, שתיהי מאושרת לקום בבוקר לעצמך, לבעלך ולילד שלך.

אני לא עובדת וכל החסכונות שלי הולכים על מחיה, הכסף שבעלי מרוויח רובו הולך על משכנתא לבית שאנחנו לא יכולים לגור בשנים הקרובות ושצריך לחסוך בשבילו שיפוץ רציני מאוד ונשאר לו 2000 שח בחודש, אני מתוקצבת 1500₪ בחודש עד שיגמרו לי החסכונות ואיאלץ לצאת לעבודה ומזה אנחנו חיים. המרתף בו אנחנו גרים שייך למשפחה ככה שמשלמים חצי מחיר ולא נוכל לעמוד בלשלם שכירות מלאה. אני נורא מפחדת בגיל הזה לשים במעון שכם מאוד יקר ולא שווה לי לשים אותו

אני מנסה להגיד תודה על זה שלפחות יש לנו בערך בית אבל זה גובה ממני מחיר נפשי ובעלי לא מוכן לעזוב גם בשום פנים ואופן גם אם היה מרוויח טיפה יותר

אם כל הקושי והפחד מלצאת לעבוד ולשים במעון, אני עברתי אותו דבר , אבל הבנתי שלא טוב לי להיות כל היום בין 4 קירות ובנוסף בלי הכנסה, תקחי את עצמך בידיים תשכירי דירה הגיונית למגורים, תצאי לעבוד, חלק מהמשכורת שלך ילך להשלמה לשכירות, וחלק למעון. זו היא דעתי, תיהי חזקה והעיקר תדאגי לעצמך שתיהי מאושרת😘

הדרך היחידה שאלך לגור בדירה נורמלית זה בגירושים. 😥

מבינה אותך אנחנו גם חיים את העתיד כבר מלא שנים חוסכים לבית... לא מרתף אבל גרה בבית קטן וישן שאני מרגישה שאני נחנקת. אין לי עיצה או טיפ רק חיזוק :)

אולי תדברי עם טיפת חלב או רופא משפחה , הם יוכלו לתת לך איש מקצוע שיוכל ללוות אותך בתקופה הזו ולתת לך כלים איך להתמודד עם זה בצורה טובה יותר. נכון זה לא דכאון אחרי לידה שנובע מהלידה, אבל זה כן דכאון אחרי לידה שנובע מהתנאים שאתם נמצאים בהם.

תודה לכן יקרות מקווה שאעבור את זה בלי נזקים בנפש קמתי הבוקר כזאת עצובה לחדר חשוך ובכי . כמו כל בוקר. הלוואי יכולתי ללכת לאמא שלי ☹️ היא לא יכולה לארח אותי לשינה כי עושים להם תמ״א והכל מזעזע שם 😥