היי אמהות, אשמח לחיזוק / עצה שלכן שמתי לב עם עצמי שכל פעם שקורה לבת שלי משהו - למשל אם החזקתי אותה לא נכון אחרי האוכל והיא הקיאה, או לא שמתי לב למשהו שכאב לה או בטעות היא קיבלה מכה ממשהו... מעבר לדאגה המטורפת שאני נכנסת אליה, אני גם ממש מרגישה עצובה ומאשימה את עצמי ברמות. בעלי תמיד אומר לי שאני חייבת לקחת דברים בפרופורציות ולפתח חוסן, אבל אני כל כך אוהבת את הילדה שלי שאני לא יכולה אחרת . מה עושים עם הרגשות אשם האלה?

מזדהה איתך מאוד ועוברת אותו דבר עכשיו

כל כך מבינה אותך היתי ממליצה לכולנו להתמקד ולהיזכר גם בה-מ-ו-ן הדברים הטובים והמקסימים שאנחנו עושות זה המון !! ותמיד לזכור שאין בעולם הזה רק טוב בלי רע ופשוט לשמוח שהטוב הרבה הרבה יותר גדול מהרע, במיוחד שזה קורה בטעות ולא בכוונה ! אנחנו כולנו אמהות מקסימות ומושלמות עם טיפה קשים , בכל זאת אנחנו בני אדם!!! מאחלת לכולנו תמיד לזכור את זה

מזדהה כל כך

גם בעלי אומר לי שאני מגזימה ולא נותנת לו לבכות אפילו שניה ובואי, הוא יותר חרדתי ממני , כל נפילה שלו הוא מוריד לו שנה מהחיים… אז לקחת הכל בפרופורציות ולא להתרגש מתגובות. את טובה כמו שאת.

זה ממש טבעי אבל זה גם עובר כשהם מתחילים ללכת, חוטפים מכות ונופלים על בסיס יום יומי ולאט לאט מפתחים חסינות.. עדיין כמובן שאני נבהלת ויש לי דפיקות לב אחרי כל תקרית אבל פחות רגשות אשם כי בסופו של דבר זאת ההתפתחות הטבעית