אתן חושבות שחרדות ודכאונות בעיות פסיכיאטרי זה משהו שיכול לעבור לילדה שלי גם? כל המשפחה מצד האבא מוגדר כסובל מזה ולוקח כדורים. חוץ מאבא שלו. הכוונה זה הכל בא מאמא שלו וזה תורשתית זה משהו שיכול לעבור גם לבת שלי?😟 אני לא מדברת על חרדות שקורים להמון אנשים אני מדברת על מצב נפשי שהם מוכרים בביטוח לאומי וקופאת חולים.

יש יותר סיכויים אבל לא בהכרח שזה יקרה… ככה אני חושבת…

גנטיקה היא לא הרכיב היחיד. יש הרבה אנשים שנושאים גן מסוים- או פגיעות מסוימת להפרעות נפשיות, אבל זה *לא* מחייב שגם הם יאובחנו בהפרעה כזו או אחרת/ שזה יעבור לילדים שלהם. לרוב, נסיבות חיים וטריגרים שונים ״מפעילים״ את הגנים… ויש הרבה שזה כלל לא מופעל אצלם.

מסכימה איתך. אני יודעת ספציפית אצלו שזה מה שהיה ההורים גרמו לטריגר הזה. אבל מצד שני אמא שלו זרקה לי פעם אחת שמאז שהיה קטן היה לו תמיד בעיות עם עצמו.

היא גם חוצפנית אמרה לי שאם אני יביא אותה יצא לי ילדה עם בעיות גם

אני חושבת שזה הרבה מעבר לגן הכל גם תלוי בגידול, באיזה מסרים מעבירים לילד, עוד מגיל יונקות 0-3 הכי הכי הכי מבסס את מה שיהיה כל החיים

shalom איך ניתן למנוע מקרים כאלה?

ילדים מחקים את ההורים שלהם וכשהם נחפשים לבעיות נפשיות מגיל כלכך צעיר הם יחשבו שזה הנורמה וככה יגדלו

נורא חשוב לי לא לעשות טעות

המון אהבה, תמיד לתקן את עצמנו, ללמד את הילד לאהוב את עצמו ואת הסביבה לתת לילד להתמודד עם המצבים ולא כל הזמן להדחיק את מה שמרגיש גם אם הוא קיבל מכה והדבר היחידי שהגוף שלנו אומר זה "רק שיפסיק לבכות!!" אז ההפך , לתת לבכות ולשחרר את הכאב וללמוד להתמודד איתו מנסיון, כשלא מתמודדים עם הכאב ומדחיקים, נוצר שנאה עצמית ובגיל מאוחר יותר כל הבעיות צצות ויכולות לבוא בבום מטורף של דיכאונות או מאניה או אפילו שלא נדע פסיכוזות

זה הפחד שלי. אני בגלל זה תמיד דואגת לה שחס וחלילה לא יחסר לה דבר ותמיד נותנת לה אהבה. אני ממש מפחדת מזה לא יודעת למה . גם בגלל שאין לה אבא נורמלי וכשיר.

תראי, אי אפשר למנוע כאב בחיים, החיים כואבים היופי הוא לדעת להתגבר עליו ולהתמודד איתו נכון, ולא לברוח ממנו , יש כאלה בורחים בהתחלה לפלאפון לטלוויזיה אחרי זה סיגריות אלכוהול סמים פשוט ללמוד להתמודד שגם כאב זה בסדר

ואי את כל כך צודקת. אני ממש רוצה ללמוד את זה לעומק ולהבין את זה.

אני כל כך מפחדת לעשות לה טראומה וטעויות אני לא יודעת להסביר את זה.

בתור נערה התמודדתי עם מלא בעיות נפשיות , אם זה דיכאונות, הפרעות אכילה, פסיכוזות הייתי מאושפזת בבתי חולים וכל זה היה כי פשוט הדחקתי תמיד את מה שאני מרגישה- אבל ככה לימדו אותי שצריך לעשות את הטראומה הכי גדולה שעברתי בחיים לימדו אותי שאסור לדבר על זה ואסור להזכיר את זה כי ככה כל המשפחה עושה תמיד לדברים הכואבים, וככה עשיתי! ברמה שמחקתי בראש שלי את החיים עד גיל 6 משם צצו כל הבעיות אחת על גבי השנייה עד שפשוט ההדחקה לא החזיקה מעמד יותר והכל בא בבום , ברמה מאוד לא טובה של הזיות ודכאונות משם אחרי טיפולים, עד היום!! אני הבטחתי לעצמי שיותר לא אדחיק כלום בחיים וגם לילדה שלי אני אתן תמיד מקום לדבר על הכאב ולהתמודד איתו!

פעם אחת היא ראתה אותי בוכה באוטו ואני מרגישה ממש צלקת שעשיתי לה טראומה שהיא ראתה אותי ככה. היא הסתכלה עליי ממש . או שנגיד הייתי צריכה לשירותים דחוף והיא בכתה במיטה כי ראתה אותי יוצאת שניה מהחדר. אוף😓

שמעי אל תהיי בלחץ על זה, פשוט תתני את האהבה, תגדלי בנחת!! תנועי מתוך אהבה ורצון טוב ולא מפחד! כי כל הפחדים תמיד באים למציאות

מה למשל הדחקת? ומה גרם לך לכל זה?

זה לא טראומה שאת בוכה ההפך, זה חלק מהחיים והיא צריכה לדעת שגם זה קורה אי אפשר לצייר עולם דמיוני שהכל מושלם כי אז זה יתנפץ לה , כי זה לא ככה לפעמים אמא עצובה ובוכה לפעמים אמא כןעסת וזה בסדר העיקר שאת מלמדת אותה איך להתמודד עם זה אני למדתי מאמא שלי לברוח לסיגריות ואלכוהול וסמים את הילדה שלי אני מלמדת שזה בסדר

הדחקתי את מה שעברתי עם אמא שלי, הדחקתי אונס שעברתי רק היום אני מסוגלת לדבר על זה

🥺 ואיי איזה כואב לשמוע את אלופה קודם כל לא פשוטטט בכלל. ואני בטוחה שדווקא בגלל שעברת את הדברים האלה הבת שלך תקבל את ההכי טוב שהיא יכולה היא יש לה אותך ואת יכולה למנוע ממנה המון

תודה חיימשלי וגם אני בטוחה ששלך תקבל! דווקא המודעות והרצון לעשות את הטוב ביותר זה מה שעוזר אבל אל תפחדי מדברים שיקרו, זה לא בשליטתנו אלוקים נתן לנו את הבינה לבחור איך להתמודד איתם וזה מה שחשוב❤❤❤

הבת שלי תינוקות עדיין אבל אני מאמינה שגם כשהיא קטנה היא עדיין יכולה לזכור דברים וזה מאד יכול להשפיע עליה כשתגדל בגלל יש לי פחד לגרום לה לחרדת נטישה או לבדידות או חוסר אהבה מספיק.

גם שלי בת שנה אבל שתדעי שזה הגיל שמשפיע לכל החיים כי בגיל הזה הם רק קולטים וככה האישיות שלהם מתעצבת

שיחה מהממת ואני ממש מתחברת לדברים, בחיים יש כאב, כאב זה חלק מאיתנו השאלה איך מתמודדים, כשנותנים מקום לכאב, כשמחבקים למרות הקושי ותמיד אוהבים גם כשקשה, אני חושבת שזה בסופו של דבר מה שמחזיק אותנו שפויים.

באמת חשוב לזכור שגיל הינקות הוא גיל כל כך קריטי, זה מה שמעצב לנו את האישיות לחיים. חשוב שיהיה היקשרות בטוחה בין התינוק לאמא, אני חושבת שיש לך רצון טוב ואת עושה את המקסימום ותאמיני בעצמך שאת קיבלת את הילדה הזאת לידיים שלך כי את יודעת לטפל בה ולהעניק לה את ההכי טוב שלך. מה שלא בשליטה שלך תשחררי, תהני מהגידול ותחבקי בלי סוף❤

אחת מכן כתבה קודם על התינוקת שבכתה כשהאמא יצאה מהחדר לשירותים… צריך לזכור שלצד הצרכים של הילד, גם יש את הצרכים שלך כאדם. לילד מותר לחוות תסכול לפעמים. אמא שדואגת לצרכים הבסיסיים שלה היא לא אמא רעה. גם אם הילד בוכה. להפך.. אמא שדואגת לצרכים שלה- תוכל לדאוג בצורה טובה יותר גם לילד ולא לבטל את עצמה.