חייבת לפרוק בעלי בתקופת מבחנים ואני בדיוק סוף שליש ראשון הוא נמצא בבית ולומד כל יום כבר שלושה שבועות כמעט בלי הפסקה בוקר עד ערב עושה הפסקות אולי של 20 דקות מידי פעם מרגישה כל כך בודדה הוא לא מתייחס, גם אם אני מבקשת ממנו משהו הוא לא שם לב היינו עכשיו בחוץ הלכנו לקנות יחד כרית הריון ואשכרה חזרנו תוך שנייה הבייתה אפילו שאמרתי שיש לי פיפי אמר לי איפה תעשי פה והוא יודע שיש איפה לעשות הוא פשוט לא רצה להתעכב כל הדרך נוהג בלחץ ובהיסטריה להגיע אמרתי לו כבר אתמול שמרגיש לי שהוא לא רואה אותי אני צריכה אותו אני צריכה לצאת קצת איתו לנשום אוויר צריכה קצת יחס ולא ״רחמים״ (כל הזמן הוא מרחם עליי שכואב לי וזה רק מוריד במקום להרים) דרך אגב חשוב לציין שאני מורה בחופש גדול וגם ככה מאוד לבד ביום יום בשבועות הקודמים היה הולך למכללה ללמוד עם חברים מבוקר עד ערב ומגיע רק ב22:00 כמעט הוא מצידו אומר שאני מתנהגת באגואיסטיות ומשווה את הסיטואציה לכשאני למדתי לתואר ראשון שהיינו רווקים וחיים עדיין אצל ההורים. הוא אומר לי שכרגע המבחנים זה הכי חשוב ושהוא לא יכול שאני כל הזמן באה אליו בטענות. עכשיו אשכרה לקחתי את המפתחות ויצאתי מהבית והוא אפילו לא שאל לאן אני הולכת הוא כל כך מרוכז בעצמו חייבת את עזרתכן

שמעי, אני מבינה את הצד שלך. אבל בתור סטודנטית אני יכולה להגיד לך שזה זמן שמוקדש ללמידה. ואם עוד אין לכם ילדים - תני לו את הזמן הזה. נכון שהוא קשוח, אבל אם הוא ישקיע כמו שאת אומרת - הוא יסיים את התקופה הזו מהר יותר ויחזור אלייך. אין ככ מה לעשות, זה הצורך שלו כרגע

תנסי לצאת עם חברה בזמן שהוא לומד, לעשות דברים שעושים לך טוב.. לא כל דבר חייבים לעשות יחד, ולפעמים אחרי שמבלים קצת בנפרד הזמן ביחד הרבה יותר משמעותי

באיזה תואר הוא? יש תארים שאין מה לעשות.. באמת צריך את כל הזמן שיהיה מוקדש לזה תחשבי שבסוף המטרה שלו לעבור במועדי א ואז להתפנות לחופש איתך (אני מניחה..) בעיקרון אני גם ככה בתקופות מבחנים.. ובעלי הבין שבאמת אין מה לעשות 😑 אני חייבת את הזמן הזה וזה לא נובע מהחוסר רצון להיות איתו אלא מהלחץ והעומס

כמובן שלא מפחיתה לרגע מהתחושה המבאסת שאת חווה פשוט שתביני איך זה מהצד השני ❤

אני יודעת איך זה מהצד השני הייתי שם גם וגם לא התכוונתי שיעצור את הלמידה כדי להיות איתי אבל יש שעות שסביר שיסיים ללמוד ויקדיש זמן קצת לבית

אהובה אני ממש ממש מבינה אותך זה באמת לא קל להרגיש לבד. אבל גם מצד שני הייתי סטודנטית בתואר בהנדסה ורק רציתי לסיים עם זה ולא ראיתי כלום גם לא את הבנזוג פשוט הייתי חייבת לעבור את המבחנים כדי שאח"כ נוכל להיות ביחד בלי מועדי ב' ובלי לגרור את התואר הזה..אולי טיפה תתאזרי בסבלנות ♥️

בתור סטודנטית אני אגיד לך שאני ממש מבינה אותו, אני כל היום לומדת, לא יוצאת, לא נפגשת עם אנשים, ממש חשוב לי להצליח וכל מה שלא חייב לא עושה. מודה לבעלי על זה שהוא כל כך מתחשב שאפילו שאני לא הכי מתחייסת אליו, בקושי יש לי זמן לדבר איתו כשהוא חוזר, הוא כל כך תומך, מבין שזאת תקופה ואז הכל יתסדר, אבל זה סופר לא ברור מאליו. אני מבינה גם אותך שקשה לך, זה לא פשוט בכלל.

מבינה אותו הוא בלחץ לימודים. תתמכי בו זה לא שהוא יוצא לבלות עם חברים ושוכח אותך.. זה למטרה טובה. גם אני לא ראיתי אף אחד ממטר בלימודים וכמראה שבמקומו היית נוהגת אותו דבר.

וואי אני קצת במחשבה אחרת, הייתי גם סטודנטית וקרעתי את עצמי עד השעות של הבוקר בשביל עבודות ומבחנים ועדיין! הייתי לוקחת מדי פעם הפסקה להתאוורר ובטח ובטח מפנה קצת זמן לבן זוגי. לא לא מבינה את הרעיון של כלללל היום לשבת להסתגר בחדר בגלל לחץ של לימודים. כן נראלי לגיטימי שמדי פעם תצאו אפילו לשתות קפה שעה ושיחזור הביתה וימשיך ללמוד ואת תמשיכי בעיסוקייך. הוא לא ימות והלימודים לא ייפסקו אם פעם ב3 ימים תצאו להתאוורר שעה. ואם לא מסתדר לו בשעות היום, אז בערב שעה. ובטח לפנות כמה דקות להקשיב לך ביום.. כאילו די! גם לימודים לרפואה, עריכת דין או פאקינג אסטרונאוט אפשר לקחת הפסקות. אנחנו בני אדם זה נורמלי. אם הוא לומד מהבוקר, הוא יכול פעם בשבוע ב20 בערב לסיים ולצאת איתך קצת או לשבת איתך בספה לסרט. את פשוט צריכה להסביר לו את זה ולבקש ממנו להתאים את הלימודים שלו וגם לפנות אלייך זמן. בקיצור תקשורת.. בהצלחה!

סורי אני ממש לא מצדיקה אותו ואת הבנות מעליי.. אני גם הייתי סטודנטית . לא מבינה את הרעיון של לשבת כל היום עם הראש בתוך הספרים וזה לא משנה באיזה תואר. ויותר מזה? לא לתת לך תשומת לב זה ממש דוחה זה לא שאת מבקשת ממנו ללכת ליום כיף בלונה פארק . שיתחיל להרים את הראש ולהעריך.. לא יקרה לו כלום מלפרגן קצת או לפנות כמה שעות מהיום בשבילך תעשו שיחה ותתאמו ציפיות, אבל שיתחיל לראות גם את הצד שלך

כל אחד הוא שונה.. יש כאלה שמצליחים ללמוד כמה שעות מרוכזות ולסיים ללמוד מוקגםדם ויש אנשים כמוני שאין להם רצף למידה והחרישה למבחנים היא מהבוקר עד הלילה בשינה כי יש חוסר יכולת לשבת ללמוד בצורה אפקטיבית לכמה שעות בודדות מורכזות.. זה מאוד אינדיבידואלי . אז בשיא הלחץ שלו היא צריכה לעשות לו פרצופים הרי גם אם יעזוב הכל ויהיה איתה הוא לא יהיה רגוע באמת וזה יישב לו ויגביר לחץ. לדעתי צריכה לספוג את התקופה הזו . היא גם למען עתידה ולא רק לעתידו.

אז כנראה לא הובנתי נכון הציפייה היא לא שיפסיק ללמוד הצלחה שלו הצלחה שלי מבינה את הזמן שצריך להקדיש ללימודים מתוך ניסיון סיימתי תואר במדעי הרוח בדיוק שנה שעברה ויודעת מה זה אבל… עוברים עליי הרבה דברים במיוחד בגלל ההריון מנטלית ופיזית הוא לא קשוב גם כשהוא ״פנוי״ הוא כל כך לחוץ שהוא לא שם לב לעצמו למשל עכשיו הוא התחיל ללמוד ואני בבית שוב כי אני בחופש אין לי לאן ללכת בכל רגע נתון גם הגוף שלי לא מאפשר לי פיזית אני הולכת בבית עם נעליים אשכרה הוא אמר לי אולי תלכי בלי נעליים זה מפריע כאילו בוא תגזים יותר והתחיל להתפתח בינינו ריב וצעקות די אני לא במצב של להכיל הכל אני מבינה מתחשבת תומכת מה ביקשתי? שבשעה 20:00 יעשה הפסקה ושנשב יחד ושהוא באמת ייתן יחס מהלב ולא רק מה הוא מתכנן או צריך עוד ללמוד גם אני בשנתיים האחרונות שאנחנו נשואים למדתי ועוד למדתי מהבית כי היינו בקורונה וידעתי להסתדר ולהתמודד זה ממש מוגזם מה אסור לי לנשום כי הוא לומד?! אני לא אמורה לספוג את כל זה בגלל הלחץ שלו והוא יודע שהוא צריך לטפל בזה בדחיפות