בת שנה ושבועיים לאחרונה נוגחת אם הראש כל הזמן שלא מקבלת משהו או שהיא לא מצליחה לעשות משהו כאילו אם היא לא מקבלת מה שהיא רוצה היא ממש נוגחת אם הראש קדימה ואחורה ואז מקבלת מכה וזה קורה המון!!! ניסיתי לדבר איתה ביפה ולהסביר לה אני רואה שהיא מבינה וישר עושה שוב אם הראש אחורה וקדימה גם כשהיא עלי. ומתנהגת ככה עד שאני מרימה את הקול ואומרת לה דייי אני לא מרשה דיברנו על זה מה אמא אמרה ?? אם את רוצה משהו שאת יכולה להצביע להגיד את זה וכל מיני דוגמאות שאני מביאה לה , וזה לא עוזר ממשיכה להתנהג ככה , אני מבינה שזה בא מתסכול שלה שהיא לא מצליחה להתבטא אבל כואב לי שזה הדרך שלה .. מה עושים במצב כזה כבר כל היום מקבלת מכות בראש מהנגיחות האלה , וחייבת לציין שאין עוד ילדים בבית ורק ההורים אני לא יודעת מאיפה היא למדה את זה🥺

היא נמצאת במעון? אולי יש שם עוד ילדים שעושים את זה והיא למדה משם? כדאי לך לבדוק אם יש מקור שקשור למעון אני בהריון ראשון אז אני לא יודעת יותר ממך אבל אני תמיד מפחדת ממעונות

לא היא נמצאת בבית לכם אין לי מושג מאיפה זה מגיע בכלל ומאיפה למדה את זה ובכללי היא ילדה ממש טובה שמקשיבה תמיד

וואי אז אני גם לא ממש יודעת מקווה שמשהי פה תוכל לייעץ לך את תמיד יכולה לשאול אנשים מקצוע בעיקרון למרות שזה לא הגיל של פסיכולוגים וכאלה..

כן, לא להתרגש מזה בכלל, שזה לא יהיה "כפתור" שמפעיל אותך. תני לה כלים להתמודד עם התסכול. מותר להיות מתוסכלים ולכעוס ואפשר לנגוח בכרית / להרביץ לכרית / לצעוק.. מה שעולה לך לראש. אפילו תדגימי לנ ותני לה לעשות. זה יקח זמן בכל מקרה, בטוחה בזה, אבל תתמידי וזה ישתפר. אצלינו היה ככה עם נשיכות - לשני הכיוונים. נשיכות מתוך כעס ונשיכות מתוך אהבה. גם כשכבר היה לי ממש ברור שהוא מבין מה שאני מסבירה לו, ב"רגע האמת" הוא פשוט לא היה מצליח לווסת את עצמו עד שהייתי צועקת ממש. ואז, לפעמים היה נושך את עצמו! המון להסביר, אם צריך אז פיזית לקחת אותו ולא לאפשר. זה גיל שאין להם כלים חוץ מכלים פיזיים לבטא את עצמם וזה קשה לווסת ברגעים של רגשות עוצמתיים, וכמעו כל רגש הופך לעוצמתי כי זה הגיל שהם מתחילים להבין שהמציאות לא תמיד מתיישרת למה שהם רוצים.. המון סבלנות, זו התנהגות תקינה וגם די רווחת. אל תלחצי ♥️ תנחי אותה ותסמכי עליה ללמוד לאט לאט.

אהבתי ממש מה שכתבת יסמין

תודה שירה ♥️ אה ואגב, למה אמרתי לא להלחץ ולא להתייחס? הם קולטים שזה גורם לנו להגיב. אצלינו הוא באיזשהו שלב התחיל לצחוק כשאני צועקת מהנשיכות, ושלא תביני לא נכון - הוא לא ילד רע! הוא ילד מדהים ועדין ואוהב, אבל... הוא קלט כפתור, וזה מעניין ובהמשך הוא גם היה לומד שאפשר להשתמש בזה, אבל התחלתי מאוד להגיב באיפוק ולנשוך שפתיים כמה שהצלחתי, רק להסביר שאנחנו לא מכאיבים וכו', וגם בשלב מסוים אחרי הרבה זמן התחלתי להגיד לו שכשהוא עושה משהו שלא נעים לי אני לא רוצה לשחק איתו והייתי מתרחקת לחצי דקה.. תודה לאל, זה נמשך כמה חודשים 🤦🏻‍♀️ חחח אבל עכשיו הוא לא עושה את זה יותר מתוך כעס, ורק כשהוט מאוד אוהב לפעמים הוא בא לנשוך ואני אומרת לו "אתה רוצה לנשק? מואה!" והוא מחליף בנשיקה ♥️

איזה אמא תותחית תכלס אנחנו ההורים צריכים ללמד אותם איך לווסת ואיך להגיב נכון לדברים

איזו מקסימה את ♥️ זה ממש נכון.. אנחנו המנחים שלהם בעולם ואנחנו מתווכים להם אותו, הם יראו וילמדו מה קורה דרך העיניים שלנו (ותמיד חשוב להסביר להם, אפילו מגיל ממש צעיר). אנחנו אפילו אלו שמלמדים אותם לתת שם לכל רגש ♥️

ממליצה להיכנס עליה בטיקטוק יש לה תשובה לכל שאלה ובדרך נכונה 😊