יש לי בן ראשון בן שלושה שבועות וחמי היה הסנדק בברית. מהלידה עד סוף ה40 יום בעזרת השם אני ובעלי אצל ההורים שלי בהסכמה של בעלי. רק לחמתי יש רישיון רכב והיא לא נוהגת הרבה בגלל שיש לה כל מיני בעיות בעיניים. הם לא באו בכלל לבקר אותנו אחרי הלידה רק פעם אחת בביח ביום הלידה (אפילו שביקשתי שיבואו למחרת כי עשיתי קיסרי חירום). אני והמשפחה של בעלי לא כאלה חברים כי אנחנו מאוד שונים באופי, הם מאוד מיושנים ואני באה מבית מאוד צעיר אבל אנחנו מיודדים בלי מריבות או משהו. עכשיו באנו עם התינוק לבקר אצל ההורים של בעלי ואני לא יכולה לסבול את זה שאני צריכה לחלוק את הילד שלי. אמאלה אני לא האמנתי שאני ארגיש ככה. מהרגע שבעלי אמר שהוא רוצה ללכת היום אני מרגישה את זה. באסה כזאת. אני כמובן לא אשתף בזה את בעלי בחיים וגם לא אף אחד חוץ מכאן חחח אבל מזה קשה לי אמאלההה

הגיוני ממש . אני חושבת שכמעט לכולן יש את זה בילד ראשון! אצלי הייתה גם קורונה בכללל לא נתתי לשפה של בעלי להתקרב 🤷‍♀️

ילד שני ואני מרגישה בדיוק כמוך. חשבתי שזאת רק אני

גם לי זה היה בהתחלה אבל עם הזמן זה עובר

חשבתי שזה רק אצלייי למה אנחנו מרגישות ככה זה מחשבה ממש מעצבנת עד עכשיו מרגישה ככה בן שלושה חודשיים פעם אחת מעצבים יצא לי להגיד לבעלי שאני מרגישה שהמשפחה שלו רוצים לקחת לי את הילד חחח חמותי ממש הייתה מעצבנת אותי בחודש הראשון הייתה חופרת לי שאביא אותו כל הזמן ואני לא הייתי רוצה שאף אחד יתקרב אליו תחושה ממש מעצבנת מקווה שזה יעבור לי בקרוב