אין לי כוחות כבר לזוגיות הזאת. על פניו הכל טוב ועל מי מנוחות... הבעיה היא שאני בחורה שהיא אש והוא אדיש ברמה קיצונית ביומיום אבל כשיש ריב אפילו על הדבר הכי שטותי שיש, אפילו לא ריב, ויכוח.. הוא קיצוני. אתמול למשל, הייתי עייפה ברמה קיצונית והלכתי לאסוף את הילדים וכמעט נרדמתי על ההגה ועשיתי פנצ'ר כי נכנסתי במדרכה וגיסי עזר לי לתקן והרגשתי לא טוב והיה לי חרא של יום.. ביקשתי שיצא מוקדם מהעבודה שיעזור לי כי אני פשוט נרדמת אז אמר שיצא מוקדם (אצלו מוקדם זה 5 וחצי ואז עוד שעה וקצת נסיעה הביתה)... הבת שלי הייתה עצבנית ממש ולא הפסיקה לבכות מאז שאספתי אותה. הוא הגיע הביתה אחרי שאני איתה שעות שהיא צורחת והבן שלי נדבק ממנה בצרחות והם לא מוכנים לאכול הוא מגיע הביתה ואחרי 5 דקות אומר לי טוב אני לא מתקרב אליה היא משוגעת בהצלחה איתה.. אגב באמצע שניסיתי לאכול משהו כי לא אכלתי כלום כל היום, זרקתי את האוכל שלי לפח ולקחתי אותה.. עשיתי פרצוף אבל לא אמרתי מילה והוא התחיל לצרוח באמצע ששניהם צורחים גם "מה את מתעצבנת ועושה פרצופים את רואה שאני לא מצליח, זה מה שאת רוצה? שאני אלך? שלא נהיה יותר ביחד? אני כזה אפס וכלום בעינייך? אז מה אנחנו עושים ביחד ולמה קונים דירה בכלל עכשיו ולמה את איתי בכלל אם אני כל כך לא טוב לך?" וממש כל הקיצוניות וההגזמה הזאת על פרצוף כועס.. אמרתי לו שיפסיק לצרוח עלי ושאם הוא לא מבין מה הבעיה בכל הסיטואציה הזאת יש לנו בעיה גדולה. אמרתי לו שאין לי כוח לזה עכשיו ושהוא שוב מתחיל עם הקיצוניות ואני רק רוצה שיגמר כבר היום. הוא אמר לי שאני לא אומיא עליו את עצבים מהילדים עליו. בחיי הרגשתי שאנחנו בשתי סיטואציות שונות לגמריי.. וגם לא היה לי עם מי לדבר. וככה זה תמיד, מספיק שאני עושה חצי פרצוף הוא מתחיל עם "אני אפס ואני כלום ומה את עושה איתי בכלל" כל פעם מחדש אני אומרת לו שאני לא יכולה תמיד ללבוש את החיוך ומותר לי להתעצבן בלי שזה ישבור את כל הבית ומותר לי לא להיות תמיד באידיליה הזאת שיש לו בראש... אי אפשר ככה באמת שזה מחרפן אותי. הקטע שכשהכל טוב אז גם לא מושלם אבל יש אדישות כזאת שאני זורמת איתה.... מבחינת המסביב זה סקס אחת לכמה שבועות ותכלס אין לי בעיה עם זה, נראה שגם לו למרות שהוא אומר לי כל פעם שהתגעגע... לא נוגע בי מחוץ למיטה ולא אומר מילה טובה כמה שאני לא מדברת איתו על זה... כלום לא עוזר. אמרתי לו שאני יודעת שהוא לא נמשך ולא אוהב, טוען שזה לא נכון ושאם לא היה אוהב לא היה פה אבל זה לא נכון. הלכנו לטיפול זוגי אבל בסוף הטיפול היא אמרה שהיא רוצה לעשות איתי כמה שיחות כי יש לי עבר לא פשוט ואולי אחרי זה לחזור לטיפול ביחד אם עדיין נצטרך, שזה במילים אחרות להגיד לי שאני הבעיה והוא מושלם. בכל מקרה אחרי 2 טיפולים איתה שהיא לא מעט שפטה אותי החלטתי לא לחזור אליה וקצת איבדתי את הרצון ללכת שוב לטיפול.. והוא לא ממש רוצה וגם מהתחלה לא רצה. אפילו שמח שאני היא "הבעיה"... אין לי כוחות כבר בחיי זה מעייף כל פעם לפחד להראות שאני לא מרוצה ממשהו זה הופך לסאגה של דרמה ולשבור את הכלים

וואו אחותי😔 חיבוק ענק!!!🫶🏻 אם לא עוזר לשבת איתו ולדבר איתו וכוחם חושבים שאת הבעיה ושהוא מושלם אז יש פה טעות גדולה! אנחנו לא באמת יודעים מה קורה אצלכם אבל אני מזמן לא הייתי ממשיכה להיות איתו. נכון שזה לא פשוט וגם לא עושים דברים כאלה תוך רגע אבל אם זה מה שיחזיר לי ולילדים שלי את החיוך הייתי עושה את זה

עם הילדים הוא מושלם וגם איתי לרוב ממש בסדר.. הילדים חוחים עליו הוא אבא מעורב ועושה אפילו יותר ממני בבית לפעמים אבל הקיצוניות הזאת שפעם אתה אדיש ופעם משתגע וצועק מול הילדים גם אני יכולה להשתגע מזה וגם נסחפת אחריו משתדלת לענות בשקט אם בכלל וכשאני לא עונה הוא גם אומר שאני מתעלמת ממנו וזאת הוכחה שאני לא רוצה אותו יותר ושאני משפילה אותו בהתעלמויות האלה והופכת אותו לאפס ולא גבר ולא כלום... אולי אני טועה, לא יודעת... אבל בשביל לא לצרוח את החיים ולא להתחיל לדפוק את הראש בקיר מרוב שזה משגע אותי אני פשוט שותקת כי לא רוצה שהילדים יראו אותי במצב כזה וגם לא רוצה להיות במצב כזה.

חברה נשמע מצב לא פשוט אין לי עצות 🫂🤍

אני חושבת שאם מטפלת רוצה לשבת איתך לבד זה לא בהכרח אומר שאת מקור הבעיה, אבל אם היא לא נראת לך בכל אופן תחליפי אותה.. תנסי לומר לו מילים חמות כשהוא מתפוצץ ואומר שהוא אפס ומה את עושה איתו כמו 'בחרתי בך ואני אוהבת אותך' 'אתה האבא של הילדים שלי' כי לפעמים הם צריכים את זה ושקט יכול להוות לו הסכמה ותראי איך הוא מגיב זו נשמעת סיטואציה קשה ומתסכלת אבל אני מאמינה בתור קוראת מהצד שאפשר לעבוד ולשפר🙏♥️

מל, העיניין שאני לא מחמיצה פנים ואני גם כן מודיעה מראש. ביקשתי ממנו שיבוא מוקדם בדיוק מהסיבה הזאת, ואני לא מבקשת את זה הרבה.. צריך לקרות משהו קיצוני כדי שאגיד דבר כזה. זה לא נכון להגיד שלא הולך לו, הוא אפילו לא מנסה. הוא יודע שאני רעבה ועייפה כי אמרתי וכי אני עומדת מעל השיש ובולסת עם עיניים חצי עצומות. גם אמרתי לו שילך להחליף בגדים לפני שניגש לילדים ושישתה מים וינוח שניה לפני, זה לא שהתנפלתי עליו או משהו. חיכיתי שיכנס לאווירה של בית (פריווילגיה שלי אין כי אני ישר נכנסת לטיפול בילדים). הוא אפילו לא ניסה, רק ראה שהתחילה לבכות אמר לה לכי לאמא שלך אל תתקרבי אליי אני לא יודע מה עושים איתך. אני לא מתלוננת עליו ואליו אף פעם, תמיד אומרת תודה על כל פיפס שעושה

*נשלח בטעות* מספיק שהוא מכין לי כריך אני אומרת לו מלך הסנדוויצ'ים שלי הכין לי כריך איזה כיף לי וכאלה... כשהוא אומר דברים כאלה לפעמים אני באמת אומרת לו שהוא לא מבין אותי נכון ושאני כן אוהבת אותו ושאני יודעת גם לאהוב וגם לכעוס וזה לא סותר ושהוא אבא שלההילדים שלי והכל... כלום לא עוזר.. הוא אומר שכשאוהבים לא כועסים ככה.

ולמשל כשאני כועסת אני צריכה שקט, אני צריכה לשבת בחדר עם עצמי ולהרגע. אם אני הולכת לחדר הוא אחרי ולא מוכן לתת לי אפילו דקה של שקט, ואם אני אומרת לו הוא אומר את לא תתעלמי ממני. מסבירה לו שאני צריכה כמה דקות להרגע ולפעמים אפילו חצי שעה אם צריך ואז אני אדבר איתו והכל יהיה טוב אבל לא, הוא לא מוכן. את תדברי איתי עכשיו ולא תתעלמי ממני ולא תעשי ממני אפס כאילו אני לא פה. פעם אחת אפילו ניסה לשבור את הדלת כי חשב שנעלתי. דפק עליה וצרח עלי שבחיים אני לא אנעל את הדלת יותר... פשוט לא עניתי לו כי באמת לא נעלתי אותה אלא סתם סגרתי

בהחלט

היי סיוון הרסה מהדברים שכתבת קורים גם אצלי אך בלי הריבים הקיצוניים … ניסיתי לשבת ולדבר עם בעלי והוא פשוט שתק כי התשובות שלו יגרמו לו להגיד דברים ששנינו נתחרט עליהם וגם כשדיברנו הוא לא בדיוק שמע…ופה הבעיה לא העומס הקושי בגידול הילדים והעבודה הלוחצת אלא בתקשורת שלא ברוגע שנובעת מרצון אמיתי לשנות ולהקשיב… לאחרונה היה לנו ריב שכתוצאה ממנו רציתי לפרק את הכל … רק אז הוא הבין שאני והילדים חשובים לו וחייב לגרום לי להרגיש יותר נוכחות אהבה וחברות שעליה הקשר נבנה ולא לקחתי את הרגשות שלי והצרכים שלי ישר לפגיעה באגו שלו , אמרתי לו שהוא לא הפוקוס בשיחה ושיש אותי וזהו אם הוא לא רואה אותי כבן אדם עייף לבד ואשה שלא מרגישה אהבה אז זהו…מגיע לי שיאהבו אותי מגיע לי להרגיש אשה נחשקת והערכה ענקית על כל מה שאני עושה …וחבל לבזבז את החיים שלי לידו ולתת מעצמי … מגיע ממש משהו אחר . במקרה שלי יומיים שזהו הבין שכל החבילה מתפרקת עבדו אוס מאוד והתחיל לשמוע את הצרכים שלי בלי לחשוב כל עצמו … אמרתי לו שכבר שנים של נישואים מנסה שישמע והוא לא מקשיב … נראה לי מכל מה שלמעלה צריך להחזיר את מה שגרם לכם להיות ביחד ולהיות בני זוג, זה הדבר היחיד שיצלח את כל הקשיים . ולגבי הסקס כנראה מספק את עצמו לבד ונכנס ללופ הזה לכן לא מחפש את זה אצלך לא שלא נמשך אליך אבל זה מגדיל את הריחוק גם אם עייפים חייבים להשקיע בזה , זה גם מה שצריך לדבר עליו , ברוגע ובשקט כנסיון לשנות את הדרך שאליה הכל נופל ולהציל את המצב , בלי לחפש אשמים אלא לדבר על הצרכים של כל אחד. בהצלחה יקרה

תודה על התגובה. זה אותה שיחה כל פעם ומחזיק ליומיים שאולי יגיד לי חצי מילה טובה ושם זה נגמר. הבעיה שאני אפילו לא צריכה לאיים שהקשר יסתיים, הוא פשוט מסיק את זה לבד כל פעם שמשהו קצת סוטה מהסיפור אגדה הזה שהוא בנה לעצמו בראש שהוא רחוק מלהיות קיים, אני מפחדת שאם אגיד את זה זה ממש ירסק אותו נפשית...גם ככה כל דבר קטן מערער אותו למרות שזה כבר באמת הכיוון שלי

אז אם המטפלת הקודמת לא התאימה תלכי למטפלת לבד עד שתמצאי את זו שאת מאמינה שתעזור לגרום לו לשמוע. בלי לקחת את זה לנקודות השבירה … גם בעלי ככה אותו מונולוג 🤦‍♀️ אולי מטפלת תדע להסביר את זה … מבינה אותך אני הסתכנתי אבל לא כל אחד יכול , אבל בואי נראה כמה זמן זה יחזיק 😁 אך סיוון אל תוותרי על עצמך מגיע לך לקבל את הזוגיות בצורה שאת צריכה אבל אני מבינה גם שהתקופה עם הילדים לא קלה והרבה פעמים אנחנו רוצים להשלים עוד ועוד משימה מאשר לטפל במצב , בהצלחה ומקווה שבסוף יצליח עבורכם

מי אני שאדבר, אחותי את אלופה שאת עם הילדים ודואגת❤️ ממה שזה נשמע לי זה שיש לו דימוי עצמי נמוך מאוד והוא פוחד שהוא לא מספיק, שהוא לא הגבר הטוב בשבילך, שאת יותר ממנו אולי… וזה יוצא עלייך בהתפרצות כזאת קצת מיניפולטיבית בגלל כל הפחדים שלו ולא בגלל שאת הבעיה, תראי לבד את לא אמרת לו כלום והוא כבר אומר שהוא לא בסדר- זה מה שהוא מרגיש

היי קודם כל לרובנו יש תקופות בזוגיות והרבה פעמים קורה שריב יוצא מפרופורציות. לגבי הטיפול קשה לי להאמין שהיא רואה רק בך אשמה והוא סבבה יכול להיות שחוותה אותך פחות מוגנת ושאפשר לעבוד איתך. מה שכן פסיכולוג הוא כמו חבר טוב, כמו שלא כל שני אנשים יכולים להיות חברים ככה גם לא כל פסיכולוג בהכרח מתאים. ממליצה לך כן ללכת לבד למישהי אחרת זה ממש עוזר לנפש ומחזק. מסכימה עם הבנות שזה הרבה תקשורת. את לא היית צריכה לזרוק את האוכל ולא לכעוס בשקט אלא להגיד באסרטיביות שאת עכשיו לוקחת רבע שעה לאכול ושהוא והבת יתמודדו. דבר שני יש משפטים שצריכים להוציא מריבים, תשאלי אותו מה מפריע לו ותסבירי שכל אז בואי נתגרש אני אפס זה לא מתאים… הייתי גם שואלת אותו מה אפשר לעשות כדי שהוא ירגיש נוח כשאת לוקחת כמה ד לעצמך ומתרחקת, אולי שהוא יגיד את המשפט האחרון ואז תלכי ותרגעי? הרבה אנשים מרגישים כשמתרחקים מהם בואקום ובעמימות ו מתחרפנים מזה, מה יכול לעזור לו? נשמע שיש אהבה ופשוט צריך לעבוד על זה

meme, המטפלת חד משמעית לא מתאימה.. הבנתי את זה אחרי כשלושה מפגשים איתה לבד. המשימות עם הילדים באמת יכולות להוציא אותי מדעתי כי לא משנה מה פשוט לא מספיקים. צמודים, משרה מלאה ובעל שאמנם שותף מלא אבל חוזר הביתה אחרי הארוחת ערב ביום קצר. אלישבע, לא מרגישה אלופה בכלל, לא מספיקה כלום ושום דבר הבית מטונף כמה שלא רודפים אחרי זה והילדים שום דבר לא טוב להם אבל צריך גבולות אז בעיה שלהם.. ברור לי המקור של מה שהוא אומר, יש לו ביטחון עצמי ממש נמוך. למשל אתמול רבנו על הנושא הזה שוב אחרי שלא דיברנו כל היום והוא אמר לי שהתפקיד שלי זה להרים לו את הביטחון ולא להוריד כשהוא אומר לי כאלה דברים. באמצע ריב כשאני עייפה, רעבה ועצבנית והןא זורק לי משפטים כאלה זה לא בדיוק הטיימינג הכי טוב להרים לו...לא? אולי כן ואני קשה, לא יודעת כבר... אמר שאני צריכה במקום לא לענות לו או להגיד לו לא יודעת על הכל אני צריכה להגיד לו שאני אוהבת אותו והוא הכי גבר ובלה בלה בלה... אני לא מצליחה באמצע סצנה כזאת גם להרים לו. אמרתי שאני לא יכולה אפילו לכעוס בבית שלי כי כל דבר זה סצנה של חיים ומוות וזה ללכת על ביצים איתו. ענה שאני יכולה לכעוס בצורה נחמדה והלך לחדר (מה שלי טסור לעשות כשאני רוצה...הזכרתי לו שפעם אחרונה ניסה לשבור את הדלת כשהלכתי לחדר ושאני לא אשכח לו את זה גם). אגב כל הזמן הזה בזמן שאני מכינה לנו ארוחת ערב כשהילדים ישנו כבר. אחרי שאכל לידי ולא אמר חצי מילה חזר לחדר. בסוף בסוף יצאנו לעשן במרפסת ואמרתי לו שאסור שהוא ימשיך לעשות את זה כי זה מה שגורם לי לרצות לברוח ושאני לא הולכת לשום מקום ושאין לי עוד איך להוכיח לו שאני פה כדי להישאר. שאני יכולה גם לכעוס וגם לאהוב (משפט שאני אומרת לבן ה3.5 שלי אגב).. כאילו איזה עוד הוכחה הוא עוד צריך? ללדת לו עוד ילד? קונים דירה ביחד עכשיו עזבתי את כל החיים שלי ועברתי לעיר שלו כי היה לו קשה להתנתק מהמשפחה וחברים, עזבתי את כל החלומות שלי בשבילו ושום דבר לא מספק אותו. אמר שיודע שאני לא עוזבת.... רציתי לזרוק אותו מהמרפסת כשאמר את זה בחיי... אבל סתמתי ואמרתי לו שמשפטים כאלה זה מה שגורם לי לרצות ללכת, לא שום דבר אחר. אמר שמבין.. קשה לי להאמין שמבין באמת. נועה, הפסיכולוגי בהחלט לא מתאימה.. רצינו טיפול זוגי והוא פשוט נטש את הרעיון כשראה שאני הולכת לבד. בכל מקרה הוא לא יכול עם השקט, הוא צריך לדבר אבל ממני זה מוציא רעל.. אני יודעת להיות מאוד ישירה אבל איתו זה בלתי אפשרי כי הוא פשוט גם הופך כל דבר עלי ומתקרבן ובסוף יוצא שבגלל שמשך אותי בלשון במקום שאני ארגע הוא יוצא כאילו הפגוע ואני כלום... בסוף זה שהוא התנהג לא בסדר זה לא משנה בכלל כי בסוף הוא משחק את הקורבן

וואו סיוון טיפול זוגי… קחי משהי שתתאים לכם, פסיכולוגית זה כמו זיווג צריך למצוא את האחת שתתאים לכם ותראה את הסיטואציה כמו שהיא באמת. בהצלחה אהובתי מחזיקה לך אצבעות , ודרך אגב את מאוד אלופה שאת מטפלת בילדים ודואגת ומכינה ארוחות, הבית לא חייב להיות נקי, אף פעם זה לא נגמר ולא מגיעים להכל

חחחחח אלישבע הלוואי שהבית היה נקי... טינופת של החיים.. לא באמת מספיקה דברים