מרגישה שבעלי מתרחק.. שבוע 24, הוא עובד מאוד אבל מאוד קשה זה אין לי ספק (הוא בקבע בתפקיד מסיבי ממש, לא יכולה לפרט) ומגיע לבית פעם בשבוע ובסופשים. מרגישה עם עצמי שכל הגוף שלי משתנה וברור שגם המצב רוח אבל אני מרגישה שאני חווה הכל לבד, אין לי תמיכה.. אתמול בערב יצאנו למסעדה והחזרנו הקאתי ממש.. יצאתי והוא אפילו לא שאל מה איתי.. היום סיפרתי לו שזה הפריע לי ממש והוא אמר שהוא מצטער הוא ראה שאני בסדר והניח שהכל טוב .. אבל העניין הוא התשומת לב… מרגישה שאני משתגעת ונמאס לי להעיר ולבקש את היחס! עצות? דעות? לשחרר? הורמונים? Helppppppoppp

לשחרר עדיף גברים עוברים ומתמודדים עם דברים אחרת. בלי קשר שישמור על עצמו ויחזור אלייך בשלום

אני חושבת שזה דווקא טוב לדבר על מה שמפריע, אבל צריך לדעת מתי ואיך לעשות את זה אחרי שדבר כזה קורה תשתי כוס מים תנשמי קצת עד שאת נרגעת לגמרי ותקחי אותו לשיחה תגידי לו מפריע לי שאתה ככה וככה ומאוד הייתי שמחה שזה ישתנה ברגע שאת לוקחת לשיחה רצינית ולא מלאה באמוציות את מבינה שיש בזה את כל היתרינות גם לא רבתם גם הוא יזכור להבא וגם יקח מאוד ברצינות סוף השיחה חיבוק ענק ואפילו לתת חיזוק אתה הגבר שלי גברים הם כמו ילדים באמת הכל עניין של גישה

אגב הרבה גברים מתרככים אחרי שנהים אבות… אז יכול להיות שגם קצת סבלנות הורות מביאה איתה אמפטיה גדולה גם בקשר וגם לילד/ה כמובן אני לדוגמה ממש לא מזהה את בעלי אחרי הלידה נהיה בן אדם אחר