אני בשבוע 35 בהריון ראשון, ניסינו להכנס להריון כמעט חצי שנה ואני הכי מאושרת בעולם, אבל ככל שזה מתקרב אני מתמלאת פחד, חרדה, לא מצליחה לנשום לפעמים אני ממש בלחץ ממה יהיה, איך נסתדר, איך נהיה בתור הורים, איך נתמודד עם המחסור בשעות שינה, עם זה שיש עוד מישהו לדאוג לו וזה לא רק אנחנו עכשיו.. אני אוהבת את הילד שלי כל כך עוד מהשני פסים שראיתי, אבל אמאלה אני עוד שניה הופכת להיות אמא באמת.. זה מפחיד ממש לא? אני חייבת שתרגיעו אותי ותגידו לי שזה נורמלי.. מרגישה רע עם הרגשות האלה ומצד שני מבינה שכנראה זה הגיוני