שאלה.. נקשרתם ישר לתינוק/ת שלכן ברגע שנולד/ה? ילדתי בקיסרי לפני שבועיים והמציאות החדשה היכתה לי בפנים. אני אמא צעירה וחסרת ניסיון, הכל קשה לי העייפות, הכאבים מהניתוח, רק לשמוע אותה בוכה מכאבי בטן של גזים נהיה בלתי נסבל. אני אוהבת אותה מאוד אבל כל התובעניות הזאת גורמת לי להתרחק והבכי גורם לי לפחד ולהילחץ ממנה או מזה שהטיפול שלי לא טוב ואני לא אמא מספיק טובה בשבילה.

זה מאוד נורמאלי מה שאת מרגישה. ובע"ה זו הרגשה שעוברת עם ההתחזקות שלך. יש לך מי שיוכל לעזור יותר? לשמור בזמן שאת תנוחי. שעות שינה יעשו לך ככ טוב! נסי לנוח יחד איתה. להזמין אוכל אם אין אפשרות לקבל עזרה. כמה שיותר להקל על עצמך.

אני מקבלת עזרה אבל זה עדיין לא יומיומי אלא פעמיים שלוש בשבוע. בימים שאני לבד אני מרגישה שקורסת. יכולה שעות לא לשאוב חלב ונהיה לי גודש וכאבים בגלל שהיא רק רוצה ידיים ובמיטה שלה בוכה

שלא נדבר בכלל על זמן להתפנות או לאכול. כמעט בלתי אפשרי כשאני לבדי :-(

לידה ראשונה לא נקשרים מיד זה לוקח כמה ימים תני לעצמך זמן את בוודאות תאהבי בה עם הזמן

וואי מאמי.. תהיי חזקה, נשמע לי טבעי בעיקר בגלל ההתאוששות שלך

החודש הראשון עם בייבי ראשון הוא הכי קשה שיש. אני זוכרת שאני ובעלי הסתכלנו אחד על השני באיזה לילה במבט של מה עשינו לעצמנו חח היום צוחקים על זה.. זה עובר תנסי לקחת את הכל בלי חרדות בצורה יותר קלילה.. אין לי באמת עיצה טובה הייתי במקום שלך.. זה מיום ליום משתפר.

שני זה בדיוק מה שאנחנו אומרים לעצמנו כל לילה. פתאום אני חושבת לעצמי אולי הייתי צריכה לחכות לגיל 30? עולה לי צל של חרטה ורחמים עצמיים למה הכנסתי את עצמי 😢וזה עצוב כי נולדה לי ברוך השם ילדה מהממת יפה ובריאה

אני חשבתי את זה בגיל 31 עם הילדה.. הכל עובר מבטיחה. זה חיים חדשים שצריכים להתרגל אליהם. אחרי חודש בערך זה משתנה.. גם הילדה וגם אתם מתרגלים לחיים האלה

נראה לי שבכל גיל זה היה קשה. מעבר לחיים שונים