וואו איזו תחושה... אני חודש אחרי לידה ובעלי נמאס עלי לגמרי. הוא אוכל לי את הראש כל יום, הקול שלו מעצבן אותי, הביקורת שלו מעצבנת אותי, התלונות שלו לא מעניינות אותי ובגדול הוא עושה לי כאב ראש. הוא לקח חודש מהעבודה כדי לעזור לי ולתינוק (לבקשתי) ועכשיו אני לא יכולה לחכות שיחזור לשם. הוא רב איתי על שטויות, מנתח דברים שאני אומרת וחושב שיודע על מה אני חושבת כל הזמן. תגיד לי אתה משועמם? אין לי כוח אליו. והוא אהבת חיי שתבינו. פתאום אני לא מבינה מה אני עושה איתו... עכשיו שיש לי את הבן המושלם שלי בלי עין הרע, הוא נראה לי מיותר ואפילו מכביד. אני לא בנאדם רע ואפילו מרגישה קצת לא נעים שאני חושבת ככה ובטח שאני לא באמת מתכוונת שעדיף שילך אבל לפעמים כן יש תחושה כזאת של 'יאללה צא לי מהבית כבר אוףףף אני עייפה'. אני בין כה מותשת מהטיפול בתינוק, מהלילות ללא שינה מההנקה ואין לי כוח שהוא על הראש שלי. מה זה, רק אני מרגישה ככה? בא לי להיות רק עם הילד פשוט. הרצונות של בעלי מפריעים לי פתאום ולפני זה הייתי הכי מכילה...

לא רק את. לי ולבעלי היה משבר כשהילדה נולדה. לא יכלתי לראות אותו....תקופה לא קלה השנה הראשונה להורות אל תשכחי שאת גם עדיין הורמונלית...והגוף שלך רק חוזר בעצמו. גם הגברים עוברים איזה משבר שהופך אותם יותר עצבניים. הרבה סבלנות זו תקופה שעוברת

אתם עוברים שינוי משמעותי, והשנה הראשונה היא לא פשוטה. וזה פלוס הרומונים,זה סיר לחץ שאתם יחד כל היום. לדעתי תנסו לקחת ספייס תצאי קצת עם חברות או סתם סיבוב לבד. ובנוסף לשלב לשתיכם יציאה לבד.

שיחזור לעבוד .. הכי פשוט

מסכימה עם סופר מאמא.... אני עוברת אותו הדבר בדיוק🥱 את לא לבד בזה

תודה על התגובות בנות. מקל לדעת שאני לא לבד... סופר מאמא - מניחה שאת צודקת. תודה!

טולי - אנסה, תודה!

גם הבעלים עוברים משבר.... הם רואים אותנו מתמסרות לתינוק בן קטן וגם הם סוג של תינוקות, ופתאום אין הכלה כמו שכתבת אין תשומת לב אליהם, והם באמת לפעמים מעצבנים..כשאת תשושה וגמורה. אז הם יכולים לקנא קצת ולהראות בעינינו אחרת. אבל אני ממש מאמינה שזו תקופה שתעבור! זה לא ימשיך ככה. לכן כדאי כמה שפחות לריב ולא לתת לתחושות האלה הרבה מקום, לפחות כרגע👍

בדיוק מור, יכול מאוד להיות שאין בי כרגע את הכוחות והאנרגיה להכיל גם אותו כי הכל מושקע בקטנצ'יק. פתאום היה לי איזה יומיים שממש לא יכולתי לסבול אותו (את בעלי) אבל יש מצב שזה ההורמונים, החוסר שינה וכו'. מקווה שנצלח את התקופה המאתגרת... אני יודעת שהשנה הראשונה עם ילד היא קשה. אנחנו מצד אחד מאוהבים מצד שני מותשים. טוב כמו כולם. ועברנו דברים קשים בזוגיות... לפני הילד עוד הכלתי אותו כי הוא גם היה סוג של "ילד" שלי כמו גם בן זוג (גברים הם ילדים הרי..) ועכשיו אןףף אין לי סבלנות חחח אבל יש רגעים שאנחנו בסדר 🤷‍♀️🙆‍♀️

כמה אני מזדהה איתך...עם כל מילה! זה בא והולך.. זה קשה כי הם נורא ילדותיים לפעמים! אבל בטח שזה יעבור💖💜