הילד שלי עוד לא בן שנה ואני כבר חסרת סבלנות אליו, אני איתו בבית, הוא לא קל, השינה שלו לא קלה אין לי לילה אין לי יום … זה גורם לי להתנהג אליו בחוסר סבלנות וכבר עצבים. אני ישר מרגיעה את עצמי אבל אני מצטערת כל כך כל פעם מחדש וחוזרת על זה כאילו הוא מבין משהו מסכן. אני כל היום איתו בבית בעלי חוזר מאוחר אני מרגישה כזאת אמא טיפשה ורעה… איך אני מתגברת על הכעס הזה והחוסר סבלנות לפעמים כלפיו?

אני מבינה אותך אני באותו מצב עם הילדה שלי בת 11 חודשים זה לא פשוט בכלל את לא לבד..

תצאי איתו החוצה תני לו להוציא אנרגיה

תכניסי אותו למסגרת ותנשמי. לא לכל אחת מתאים להישאר עם תינוק בבית כל היום. אני הייתי משתגעת ומאז הגן חזרתי לעצמי ואני נותנת לו את עצמי כל הזמן במאה אחוז ומאושרת מכל דקה איתו!!

וקחי בחשבון שבעוד כמה חודשים הוא יהיה הרבה יותר ''קשה''. ואני כותבת במרכאות כי זה פשוט שלב התפתחותי.

לבנות סדר יום עם כמה שיותר זמן בחוץ. זה גיל קשה כי הם צריכים הרבה תזוזה והרבה גירויים מנטליים ומאוד קשה להעסיק ילד יום שלם בבית. אם יש אופציה תקחי אותו לסבא/סבתא או לקרובי משפחה, מישהו שיכול קצת להעסיק אותו חוץ ממך

שומעתתתת הייתי בול במצב שלך הבן שלי היה איתי עד שנה ושבע בבית לפני חודש הכנסתי אותו לגן זה הדבר הכי טוב שעשיתי בשבילי ובשבילו.. כדאי לך.

הוא נכנס חודש הבא למסגרת