בת שנה ותשע, כבר חצי שנה ישנה לבד ונרדמת באופן עצמאי אחרי טקס שינה. פתאום היום לא מוכנה להירדם לבד, רגרסיה מטורפת רוצה רק על הידיים שלי! רק איתי! מה זה ומה אני אמורה לעשות לעזאזל?

נרדמה על הספה לידי, ניסיתי פעמיים להעביר למיטה שלה והתעוררה בצרחות

תבדקי מה קורה איתה, קרה איזה שהו שינוי בחיים שלה שגרם לה לריגרסיה הזאת? זה נשמע שהיא מאותת לך שמשהו לא בסדר, ושהיא צריכה את החום ואהבה שלך להתמודד עם מה שעובר עליה, תבדקי עם הגן אם עשו לה שינוי החליפו מטפלת או כל דבר. במקביל שתרדם איתך ותעבירי אותה למיטה שלה כל פעם, עד שהיא תתרגל בחזרה.

יש לי חברה שבאה כבר לילה שני בשביל שבעלי יתקן לה משהו בפלפון.. אולי הנוכחות שלה.. בגן אומרים שאין חדש אבל בימים האחרונים יש שינוי. אתמול התעוררה באמצע הלילה בצרחות אימה ושוב רצתה רק ידיים. בסוף התעוררה ממש, נרדמה עליי אחרי שעה וחצי והחזרתי אותה למיטה. חשבתי שהיה לה סיוט או משהן אבל זה שכם ההירדמות עכשיו רצתה רק ידיים כנראה אומר שעובר עליה משהו וזה מחרפן אותי שאני לא יודעת מה. בגן אין חדש.. (ואתמול החברה שלי לא הייתה)

כתבתי לך כאן כמה אופציות שאת יכולה לנסות ולבדוק עם הילדה, מקווה שיעזור❤️ תנסי לבוא לגן שלה 15דקות לפני הזמן תחכי בחוץ בשקט בלי שהיא תדע ותראה אותך, ותסתכלי עליה ועל היחס שהיא מקבלת מהילדים ומהמטפלות, יכול להיות שזה משהו שהם לא תמיד נראה להן חריג אז אם לא משתפות. היא רואה טלוויזיה? בזמן האחרון קופצות מלא פרסומות מיותרות ולא מתאימות בעליל, תנסי לראות אם זה זה? תשאירי לה אור קטן בחדר יש מנורות ממש יפות ומעוצבות לילדים אז אולי זה ישמח אותה? עוד משהו שהרבה הורים לא שמים לב יש סיפורים לפני השינה לילדים מאוד יפים אבל הם יוצרים מתח ולחץ אצל הילדים כמו כיפה אדומה, פיטר-פן טרופוטי כן ,כן גם אני לא האמנתי. תנסי לראות אם משהו מהדברים נכון, וזה תהליך לכן גם שתעלי על הבעיה זה יקח זמן לבנות לה את הביטחון בחזרה שבוע-שבועיים גג אבל תשימי לב שהיא גם לא מנצלת את ההזדמנות להתפנק יותר מידי. בהצלחה❤️❤️❤️

חן תודה רבה על העצות! אני יודעת שזה לא סיפורים, ושמתי לה אור בחדר זה לא עוזר. בגן לא אומרים לי כלום והם יודעים לשמור על עצמם היטב, אין סיכוי להכניס מכשיר הקלטה והמבנה של הגן לא מאפשר להבין מה קורה שם מבחוץ. הם בטח לא יכניסו אותי מטוב ליבם. חוץ מהלילה יש לה שינויים בהתנהגות. היא התחילה להרביץ ולנשוך, ובאופן כללי נהייתה עצבנית בכיינית מתלוננת.. לא נעימה ושמחה כמו שהייתה. בגן אמרו לי שזה החום והיתושים בלילה אבל היא ישנה עם מזגן נעים. המצב הזה מחרפן כבר! אני ממש אובדת עצות! אני ערה משעה 3:30 מנסה להכיל את הפחד שלה. כבר כמה ימים ישנה בסלון כי יש לה אח קטן שהיא יכולה להעיר אותו אז בעלי ישן איתו בחדר (הוא בעריסה) עם דלת סגורה שהבכי לא יעיר אותו ואני בסלון כדי שיהיה מישהו איתה. כל לילה היא מתעוררת כל שעתיים. הלילה הצלחתי בקושי רב להרדים אותה במיטה שלה ולא על הידיים שלי עם הרבה סבלנות והכלה ומאמינה שזה הצליח בעיקר בגלל שהיא כבר הייתה גמורה מעייפות. חשבתי שהיה לי הישג וניסיתי לעשות אותו דבר באמצע הלילה שקמה אבל נדפקתי כי היא כבר לא הייתה מתה מעייפות.. היא לא הייתה מוכנה לרדת ממני!!! בהתחלה מרוב עייפות הרמתי אותה עליי וכשנרדמה החזרתי למיטה. אחרי שעה קמה שוב הפעם שמתי אותה על הספה לידי ולא עליי, הייתה בשקט אבל לא נרדמה. ניסיתי לדבר להסביר שאניח אותה במיטה ואשאר איתה עד שתירדם לתת לה ביטחון וכלום לא עבד. היא כבר התעוררה חיפשה לאכול! אני לא יודעת מה עדיף. לתת לה להירדם בידיים ואז להשכיב במיטה? לתת לה להירדם בספה לידי ולא על הידיים? או ללכת לישון איתה במיטה שלה ולצאת כשהיא נרדמת (ניסיתי גם בסוף, יצאתי 3 פעמים כשנירדמה והיא התעוררה קצת אחרי זה בבכי) אני לא יודעת מה לעשות?! איך היא תרגיש בטוחה שוב? איך אני יכולה לגרום לה לא להרגיש שאני נוטשת אותה?

אני לא יודעת מה לחשוב נראה לי שזה שילוב של מלא דברים ביחד. האח הקטן שלה והקנאה- הוא אמנם כבר בן חצי שנה אבל הוא נהיה כזה מתוקי עכשיו ולוקח יותר תשומת לב ממנה, או שיניים, או הגיל הזה שמתקרב לשנתיים והם נהיים עקשנים ומפחדים מהעצמאות שלהם או שזה גם משהו שקורה בגן. יש לי סרטים שאולי השאירו אותה לבד ב״עונש״, ומאז היא בסוג של חרדת נטישה למרות שלא מראה התנגדות ללכת לגן (גם לא התלהבות). הגננות לא להיט. יש רק אחת שאני סומכת עליה והיא פשוט מיושנת בגישה עובדת יותר על גבולות חזקים. תמיד אני רואה איך הבת שלי מצייתת לה כמו חיילת ומרשה לה דברים שלי לא מרשה (לעשות לה קוקו או לקחת לה מוצץ). השאר נראות ממורמרות עייפות בלי כוח כאילו זורקות ז סליחה על הביטוי. אני תוהה אם יש שם משהו שהוא יותר מידי בשבילה, אולי המירמור, הגבולות.. הצוות גם לא מסתדר בינו ובין עצמו כבר יצא לי לשמוע לא מעט ריבים שלהן זו עם זו. זה בטח גם משהו שנופל על הילדים. אני לא מבינה מה קרה עכשיו ממש בשבוע האחרון שהיא נהייתה ככה?! עייפות של סוף שנה?! אם אני אעשה לה שבוע חופש מהגן זה יעזור? או ששבוע זה לא מספיק? אם קראת עד פה ממש תודה וסליחה אני פשוט מפוצצת במחשבות בלי תשובות והמצב שלה מתסכל אותי. היא הגדולה שלי הראשונה שלי שהיא עדין קטנה הלב שלי יוצא אליה.. אני לא יכולה לסבול שרע לה ושאני עושה משהו שעושה לה לא טוב זה גיל כל כך משמעותי! אני רק רוצה להחזיר לה את השמחות חיים

קודם כל את אמא מדהימה! וכל הכבוד לך! הילדים שלנו תמיד יהיו התינוקות שלנו לא משנה כבר כמה הם גדלו ❤️. גם לי יש בת בכורה (3) ובן (2) ובאמת בחודשים הראשונים ללידה שלו הבת חיכתה שהוא יחזור למאיפה שהוא בא עד שהיא הבינה שהוא נשאר איתנו ולא הולך לשום מקום❤️ תמיד יש קנאה בין אחים ואין לי ספק שהתינוק גונב תשומת לב. אין שום דבר רע בזה שאת רוצה שיהיה לה טוב ואם את לא תעשי את זה אף אחד לא יעשה. זה משבר וזה יעבור וזה מטריף שאת לא יודעת מה הסיבה ומנסה הכל וכלום לא עוזר. נשמע שזה לא הגן הכי להיט וההתנהלות שם לא משהו ובטח הילדים חשופים לויכוחים בין העובדות שזה לא לעניין בכלל. בקטע של הגן, באמת תלכי עם התחושות שלך. אהבתי את זה שהצעת להשאיר אותה בבית ולראות אם יש שינוי לא כולם היו מוכנים להקרבה הזאת. יש עוד כמה דברים שאת יכולה לנסות בזמן שהיא איתך בבית אבל חלקם שנויים במחלוקת אם זה טוב או לא😌, יהיו שלא יסכימו בעלילי😉. # על כל הפגנת אהבה לתינוק תעברו גם לילדה ותגידו לה כמה מילים טובות חיבוק ונשיקה לא לשכוח אותה היא רואה ושומעת הכל. # לא לשלוח אותה לגן כמה ימים. # אם את יכולה שהיא תישן איתך במיטה של ההורים ולראות אם יש שינוי זה אומנם יפריע לפרטיות שלכם אבל שווה לנסות, הבעיה עם זה שאם טוב להם הם מתרגלים ובאים יותר אז להסביר לה "שאמא מסכימה אבל רק ללילה הזה" ולדאוג לה לבקבוק מים ליד המיטה. אם היא קמה לתת לה לשתות מים. # לקח אותה ג'ימבורי ביום חופש שלכם בסביבות 16:00-18:30 אבל שתהיה פעילה ושתתעייף, ואז אוכל, מקלחת ולישון. #לא לתת לה שום דבר טעים, מתוק לפני ואחרי ארוחת ערב, (בערך מ18:00 כזה) ארוחת ערב ואחרי ציחצוח שינים לא לתת לה כלום חוץ ממים. # תקחי אותה לרופאת משפחה לביקורת כללית, לראות שהיא גדלה בגובה ובמשקל תשתפי את הרופאה שהיא מתעוררת בלילות ואין סיבה מיוחדת. אולי מהניסיון שלה היא תעיר את תשומת ליבך למשהו שלא חשבנו עליו, במקביל תבקשי ממנה הפנייה לבדיקות דם לילדה, בדיקה של מחסני ויטמינים לראות שלא חסר לה ויטמין כל שהוא שאולי גורם לה לחוסר שינה, (זאת בדיקה שאם לא מבקשים אותה הקופה לא מציאה אבל היא קיימת כמובן וללא עלות) ובדיקת דם לראות שלא חסר לה ברזל.

וואו חן תודה רבה על החיזוקים והעצות הטובות! חלק מהן אני מיישמת כמו הפגנת אהבה לשניהם תמיד, וחלק התחלתי ליישם ממש לא מזמן מתוך ניסיון להקל על הבת שלי, כמו ללכת לגינה אחהצ להרבה זמן כדי שתתעייף ותירדם בשעות מוקדמות יותר, אבל באמת לא הקפדתי לא לתת לה משהו מתוק לפני השינה. הרעיון של הבדיקות מעולה אני באמת אדאג לזה. להשאיר אותה בבית זה באמת לא פשוט במיוחד כשהיא במצב הזה.. בשביל לעשות את זה אני צריכה לגייס עזרה מהסבתות אבל גם אם לא אצליח לגייס חושבת פשוט לנסות את זה ומה שיהיה יהיה. יהיה קשה, יעבור. גם אז בטח תהיה תחושת אשמה שאני לא מספקת לה מספיק תעסוקה ועניין כמו הגן ושאולי אהיה עסוקה הרבה עם אח שלה… אגב עוד קראתי שאם מדובר בחרדת נטישה אני צריכה לנסות להשאיר את הילדה עם דמות משמעותית אחרת לקצת זמן ולהגדיל בהדרגה. הבעיה היא שאין לי כמעט הזדמנויות לעשות את זה.. על ההורים של בעלי אני לא סומכת, בעיקר על הסבא. והם בטוחים שאני אמא לא משחררת כי לא נותנת לילדה לישון אצלם לילה.. וההורים שלי מאוד מבוגרים ולא הכי בריאים.. מצד שני אני גם רואה במעט שהקטנה נשארת איתם שהיא ממש לא אוהבת את זה. היא לא מתלהבת כשהם אוספים אותה מהגן ואומרת הרבה אמא אמא.. היא די בורחת מהם כשמבקשים קירבה.. זה גם חלק מחרדת נטישה?

שהבת שלי הייתה בגיל הזה אני זוכרת שעברתי איתה גם משברים מכל מני סוגים, קינאה, פינוקים, נשיכות, מעבר למיטת מעבר, חולי, ריבים על משחקים, מנסה ובודקת את הגבול שלנו כמעט בכל דבר 😊. . . מה שבעיקרון היא רוצה זה לדעת שהמעמד שלה לא נפגע הרי שנה וקצת הייתה לה בלעדיות על אמא ואבא ועכשיו הצטרף נסיך חדש ומתוק ❤️. . . לגבי להשאיר אותה בבית אני בטוחה שזה קשה ואם היא תשתעמם בבית זה גם יכול להיות לרעתך 😌 לכן אם את הולכת על זה תפני לך לפחות חצי מהיום בלי שום עבודות בית ושום כלום ופשוט לצאת להנות ולכייף לכם, אולי תנסי גינה או מקום חדש שלא הייתם בו. לגבי הסבים והסבתות גם לי אין עזרה מהם אז אני ממש מבינה אותך❤️ זה מבאס, ובכלל אם את לא סומכת על ההורים של בעלך אז שלום, שלום ולא תודה😆. ושיגידו מה שהם רוצים עלייך "אמא לא משחררת" חחח זאת הילדה שלך והיא באחריותך מה שאת קובעת ומחליטה זה מה שיהיה את מכירה אותה הכי טוב בעולם לא משנה כמה נסיון יש להם, וממש לא מעניין אותי מה היה לפני 100 שנה בתקופה שלהם ואיך הם גידלו את הילדים שלהם 🤣. . . ובכלל אם הילדה לא נהנת מסבתא וסבא כשהם אוספים אותה מהגן או שהיא אצלם אז טוב שאת נעזרת בהם רק שצריך ולא מעבר. חרדת נטישה? יכול להיות אבל תשימי לב מי, מי? ממך? או מבעלך? מבעלך- שהוא הולך לעבודה היא בוכה? קשה לה הפרידה? שהוא חוזר היא קופצת עליו? רצה אליו? אז כן יש מצב שזאת סוג של חרדת נטישה שזה שכיח(נפוץ) בגיל שלה. ממך- הכי קל לזהות😄. . . אם את הולכת לשירותים, לזרוק זבל, נעלמת לה למספר דקות והיא לא יודעת איפה את? היא מתחילה לבכות ולחפש אותך. אז זה לא בהכרח חרדת נטישה זה יותר לכיוון של תלותיות באמא והרצון להיות קרובה למי שהיא מרגישה ממנה ביטחון, שזה גם לגיטימי בגיל שלה, (שהיא הולכת לגן היא לא עושה עושה בעיות וקשה לה😄. . .) רק אל תשכחי את הגן, הגנים של היום ה' ישמור מה שהולך בהם 😌. . . גם אם הגננת מספר לך סיפורים, תמשיכי להתעניין איך היה לילדה בגן ומה הם עשו באותו היום? איזה סיפור הם קראו? (אולי תקריאי לה אותו גם בבית ותראי איך היא מגיבה) פעילות מעניינת שהייתה בגן? משהו חדש שהם למדו? איך היא מתקדמת לעומת ילדים אחרים? מהשיחות האלה את יכולה "לחוש" את ההתנהלות שהולכת בגן ואת הנחת והנעימות באותה השיחה עם מטפלת או הגננת. אם יש לכם ווצאפ של ההורים של הגן תראי אם לעוד הורה עובר משהו דומה? אולי זה גם יכול להעיד על משהו, ודרך אגב זאת זכותך המלאה לכל המידע שיעזור לך גם לפעם הזאת וגם לפעמים אחרות הגננת עובדת אצלך! ואת משלמת לגן. כמובן שהכל ברוח טובה😉.