היי , אני אמא חד הורית , ילדתי לפני חודש את הבן הראשון שלי ומאז אמא שלי גרה איתי בבית שלי . אני ואמא שלי אף פעם לא הסתדרנו ואף פעם לא הייתה ביננו תקשורת טובה . אני מרגישה שעצם זה שהיא גרה איתי הורס גם לי וגם לילד שלי את החיים בואו נגיד ככה . היא עוזרת לי בכל מה שצריך ואני מעריכה את זה מאוד אבל מהבוקר עד הערב היא רק מחדירה לחץ , צעקות ועצבים כל הזמן מעירה ומחפשת לריב על קטנות ומתווכחת על כל דבר . זה מכניס לי לחץ לחיים . לא סתם בחרתי להשכיר דירה בתור אמא חד הורית ולא להמשיך לגור בבית של ההורים . רציתי התחלה חדשה בשביל הילד שלי שיגדל לתוך חיים רגועים ושלווים . אני יודעת טוב מאוד איך אני רוצה לחנך את הילד שלי ולמה אני רוצה שהא יגדל והיא פשוט הורסת לי את כל התוכניות . עדיין לא יצא לי להתנהג איתו כאמא שאני רוצה להיות בשבילו , בגללה .. אני שוקלת להגיד לה לקחת את הדברים שלה וללכת ולהשאר כאן לבד רק אני והילד שלי . אני מפחדת . עדיין אין לי מספיק ידע ואני מרגישה האמא הכי גרועה עלי אדמות כי ממש אין לי ביטחון בהתנהלות איתו . אם זה לקלח אותו , להחליף לי בגדים .. אם זה התנהגות שלו שאני לא יודעת מה היא אומרת ונכנסת ללחץ שאולי זה מעיד על משהו רע שקורה אצלו . היא כן נותנת לי ביטחון כשהיא נמצאת כאן ועוזרת לי המון אבל אני רואה כבר איך ההתנהלות שלה משפיעה על הילד שלי עם כל הלחץ שלה והוויכוחים שלה מהבוקר עד הלילה . אני מפחדת לעשות את הצעד הזה ולהגיד לה ללכת כי יהיו לי ימים ממששש קשים כאן לבד ומספיק שאני בקושי ישנה מאז הלידה ואני ממש עייפה וכואב לי כל הגוף וגם שאני תלויה במכונת שאיבה וכל היום צמודה אליה והמון פעמיים מפספסת שאיבות וניהיה לי גודש , כאבים וחום כי אני צריכה להתפנות לילד שלי ולא מספיקה לשאוב בזמן . מה אתן אומרות? עדיף לי להגיד לה ללכת ואולי ככה ללמוד בדרך הקשה איך להיות אמא טובה יותר ולצבור ביטחון לבד או להגיד לה להשאר? מבחינתי זה ממש להרוס לו את הילדות אם היא נשארת פה עוד .. אבל יהיה לי קשה כאן לבד .. אשמח לשמוע מה אתן חושבות , תודה

למה את שואבת ולא מניקה? לשאוב זה ממש השתעבדות קשה ממש את אמא טובה בטבעיות ברגע שתיהי לבד תצליחי החשוב זה שתיהי רגועה ונינוחה אני הייתי מעדיפה להיות לבד במקומך

אני ממש לא הייתי מעדיפה להיות לבד כל עזרה מבורכת, כן חשוב לי שדברים יקרו כפי שאני רוצה ולכן את צריכה להקפיד על הדברים שחשובים לך אבל אל תהיי כפוית טובה... היא עברה לגור אצלך כי את הבת שלה והיא רוצה לעזור לך פשוט אולי אתן לא יודעות לתקשר כמו שצריך וצריכות לעבוד על זה אבל כל עזרה שיש לך תקחי זה ממש ממש קשה לבד והיא אמא שלך היא לא אישה זרה מהרחוב

אני לא מניקה כי אני עדיין לא מצליחה . ולגבי זה שחשוב לי שדברים יקרו .. היא ושאר המשפחה שלי לא מכבדת את הבקשות שלי

תקני פטמות סיליקון גם אני לא מצליחה להניק בלי זה וזה ממש עוזר וגם ככה זה לא כואב

ואני חושבת שתנסי לדבר איתה... תנסו לפטור את הדברים עם תקשורת טובה... אם היא לא הייתה אוהבת אותך ומכבדת אותך היא לא הייתה באה לעזור לך...

ברגע שאת תהיה לבד אולי יום יומים ״יפול וחרוב כל עולמך״ אבל את תקומי משם ותיצאי חזקה הרבה יותר את תתחילי להכיר ולא לפחד לפועל לפי אינסטיקים שקיים בך כי כרגע הם מבוטלים ומפונים לאמא שלך הוא בוכה אמא מה יש לו להלביש אמא שלך עוזרת מלא ואת צריכה להאריך את זה מאוד אז מצד שני זה לא עושה לך טוב וגם לא לילד מלחמות וריבים לדעתי תתחילי לקחת יותר יוזמה להיות יותר איתו פחות לשתף אותה ולאט לאט תעשי את זה ביפה ותגידי לה שזהו מודה על העזרה שהיא לא מובנת בכלללללל לי אמא שלי לא באה עלי בכלל לא עזרה בכולםםם תערכי ותנשקי את אמא שלך אבל גם אל תבטלי את ההרגשות שלך

וואי אני כל כך מבינה אותך!!! אני בשבוע 17 וכבר מעכשיו חושבת על מה יהיה ואיך אחרי הלידה בעזרת ה׳ אני הילדה הבכורה וזה בעזרת ה׳ הנכד/ה הראשונים של ההורים שלי ואני ואמא שלי אף פעם לא הסתדרנו בכל מיני דברים. תמיד היא הייתה מקשה עליי בכמה דברים וגם הייתה מתערבת לי איפה שלא צריך. אין לי מושג בגלל זה איפה אני הולכת להיות בעזרת ה׳ אחרי הלידה. כי אני יודעת שאם אני אלך אליה יהיה לי קשה. אבל עדיין. אם את עדיין לא מרגישה בטוחה מספיק להיות איתו לבד מבחינת מקלחות וכאלה כן הייתי ממליצה לך שהיא תישאר ותעזור לך. לאט לאט. תוכלי להעיר לה בכבוד פה ושם אבל תעריכי את זה!!! זה ממש חשוב כל העזרה הזו. הכלה של גיסתי לשמח ילדה לפני חודש והיא הייתה שבועיים אצל סבתא שלה, שבועיים אצל אמא שלה ועוד שבוע אצל חמותה (גיסתי) ככה צוברים ביטחון וידע❤️ בהצלחה🫶🏻

אני הייתי מנסה להגיע איתה לסידור שהיא מגיעה יום- יומיים בשבוע לעזור ובשאר הזמן נשארת לבד עם התינוק. כמובן אומרת לה שאני מאוד מעריכה את כל העזרה ושזה לא מובן מאליו. שלוות הנפש שלי יותר חשובה לי מעזרה עם התינוק. החודש הראשון הוא הכי קשה ואחר כך מתחיל לאט לאט להשתפר. הכאבים מהלידה עוברים, את לומדת להכיר את התינוק ולעשות את כל הפעולות היומיומיות אל תדאגי, תוך כמה חודשים את תרגישי שאת עושה את הדברים האלה כל החיים 😊 בהצלחה ומזל טוב!

ביסלי אנחנו לא שונאות אחת את השניה וניסינו כבר שנים להסתדר אחת עם השניה וכלום לא שינה ולא עזר . הייתי בפנימייה מגיל 4 עד גיל 18 ככה שזה הרבה קשור ואין מה לעשות עם זה .. אני יודעת שהיא אוהבת אותי ורוצה לעזור אבל אני מאחלת לילד שלי חיים אחרים מהחיים שהיו לי כילדה וזה שאמא שלי איתי גורם לי ללכת בדרך שלה במקום בדרך שלי

ונכון ללי את צודקת אני גם חושבת שברגע שאני אהיה לבד אני אקבל ביטחון ואדע יותר ובאמת עכשיו אין לי עדיין את האינסטינקים האמהים . אני אפילו לא שומעת אותו בוכה בלילה כי אני יודעת שאמא פה והיא תשמע ותעזור ובאמת כל דבר אני נעזרת בה .. מפחדת להגיע להחלטה של להגיד לה ללכת אני יודעת שאני אכנס לדיכאון ואפחד ממש מהכל ואפחד להרדם בלילות מהפחד שלא אשמע אותו בוכה

אוריין את גם חד הורית?

תודה יוליה לא חשבתי על האופציה הזאת … חשבתי על זה כאו הכל או כלום , תודה על הרעיון 😊

את אמא. ויש לך רגשות אימהיים מהרגע שילדת, אל תפחדי לא להסתדר. ברגע שאמא שלך מכניסה אותך ללחץ התינוק שלך מרגיש את הלחץ שלך וככה הוא מגיב. אם את אומרת שאין עם מי לדבר, עדיף שתהיי לבד והיא תבוא כל יום לכמה שעות/ פעם בכמה ימים. ״ילד רגוע להורים רגועים״

יש גיל שלא משנה כמה אהבה תהיה לנו להורים אי אפשר לגור איתם יותר . זה הופך לבלתי .

לא ברוך ה׳ אני נשואה אבל עדיין…

״אין לך״ כי אמא שם את יודעת שהיא שם תתחילי להגיד לה אני קמה בלילה לאט לאט תעשי את זה בהדרגה עד שהיא באמצע תרגיש שאת מוכנה