פריקה!!!! היום היה היום הכי קשה שהיה לי ממתי שהילד נולד. (בן ארבעה חודשים) כל היום נרדם רק בידיים. (בדרך כלל לא ככה) כל פעם שניסיתי להוריד אותו התעורר בבכי. כל הרדמה לקחה מעל שעה. נפגשנו אצל גיסתי, ההורים של בעלי היו שם. הרדמתי אותו והוא התעורר כל כמה רגעים (ככה כל היום) אמא של בעלי אמרה לי תביאי לי אני יקח אותו. אמרתי לה שאין בעיה אבל שצריך להרדים אותו. ״הוא לא נראה עייף״ בכל זאת התעקשתי שעייף אומרת לגיסתי ״הוא לא עייף״ בשקט גיסתי אומרת לה שהוא צריך לישון. ניסתה להרדים לא הצליחה העבירה לאבא של בעלי. אבא שלו, מה עשה? התחיל לשחק איתו!! ממש התעצבנתי, אמרתי שלא ישחקו איתו כי הוא צריך לישון ואחר כך אני נלחמת איתו ולא הם. לקחתי אותו נרדם תוך 4 דק. למה המבוגרים מרשים לעצמם לנהל לנו את ההורות?

וואי ממש קשה… הם חושבים לעצמם ״אנחנו גידלנו ילדים אנחנו יודעים מה אנחנו עושים״, אבל לא לוקחים בחשבון שהיום דברים הם אחרים ויש דברים שיודעים שלא ידעו פעם, וגם בלי קשר כל אחת וההורות שלה, והם צריכים לכבד. יש לי מלחמות עם אמא שלי על זה… סה״כ היא מנסה לכבד אבל קשה לה ומדי פעם יוצא לה אמירות כמו ״כשאני גידלתי אתכם לא היה כזה דבר ׳האכלה תומכת הנקה׳, כל פעם ממציאים שטות אחרת…״ אבל פשוט הבהרתי לה שהיא תצטרך לכבד את ההורות שלי ואת ההחלטות שלי. עם המשפחה של הבעל זה יותר קשה, כי זו מערכת יחסים עדינה יותר. בעלך בעיניי צריך לתווך ולהיות זה שמציב גבולות. והם יצטרכו ללמוד גבולות ולכבד את ההורות שלכם. אתם ההורים עכשיו, לא הם.