פריקה!!! לאמהות אסור להתלונן! אסור להגיד (נגיד למשפחה) קחי אותו אין לי כוח. אסור להגיד דייייי. אני אבהיר שאני אוהבת את הבן שלי אהבת נפש טהורה! אבל תינוק עם גזים זה קשההה 🥴😭😭 יש פעמים שלא משנה מה אני עושה הוא לא נרגע! בנוסף לזה יש למאמי שלי ריפלוקס. (כן אנחנו מטופלים בזה ובזה ועדיין אין קסמים) ואני חד הורית. אמא שלי עוזרת לי היא באה כל יום אבל רוב היום אני לבד היא גם עובדת וגם צריכה להיות קצת בבית. אין לי בן זוג "להוציא עליו עצבים" או להתרפק בסוף היום.. ובכללי לפעמים יש לי מלא רעש בראששש ורוצה רק להתנתק מהכל! או שאני צריכה לצאת וחייבת להכין לו בקבוק לדרך וטיטולים ולארגן את עצמי והוא מסכן בהתקף גזים והורג אותי לשמוע אותו בוכה ושאני נותנת לו קצת לבכות כי חייבת לסיים לכמה דקות אז אני מרגישה אשמה וחרא אמא. שאין לי סבלנות אני מרגישה חרא אמא. שאני לא פוצי מוצי אני מרגישה חרא אמא... אני איזה חודש אחרי לידה דרך אגב.. בקיצור, שלא יהיה לא ברור וחבל בכלל שאני צריכה להזכיר את זה. קיבלתי מתנה הכי גדולה וטובה של החיים שלי! אני אוהבת אותו שיכולה לבכות ויש רגעים טובים וקסומים ומצחיקים ועדיין, זה לא נוגד את כל מה שאני מרגישה

בטח שמותר להגיד קשה , ולבקש עזרה שיקחו אותו/ה לטובת שינה, לצאת לסידורים , להתאוורר עם חברות , לעשות לק ג׳ל או מספרה . ברור שאפשר ורצוי אמא שמחה ילדים שמחים . החודש הראשון הכי קשה ! ובכללי השנתיים הראשונות (גזים , שיניים , עצמאות , גבולות ) אבל זאת המתנה הכי גדולה למי שבאמת רוצה ! מתנה ללא פתק החלפה תהי שלמה עם התחושות אני בטוחה שאת עושה מעל ומעבר קשה להיות חד הורית אני נשואה ומרכישה הרבה פעמים חד הורית - לא מקנאה בך!!! מצדיעה🙏🏼❤️

כל מה שכתבת זה נורמלי וטבעי ולא מוריד ולו במעט מעצם היותך אמא מדהימה כמו כל אמא ב ד י ו ק השלב הזה גם שלב שאת בעצמך מאוד הורמונלית (זוכרת כמה בכיתי מכלום לכאורה), את בעצמך הפכת לאמא ושינית סטטוס זה לא דבר שהכרת זה חדש גם לך העולם הזה וזה מובן ומותר לך לפרוק ולכעוס ולכאוב ולומר ״קשה לייייי!!!!״ וכן לבקש עזרה לכל מטרה שהיא, גם אם זה רק ללכת להתקלח, הדבר הכי פעוט שיש אבל כל כך משמעותי להרגשה שלך וזה דבר שמוותרים עליו ראשון כשיש תינוק קטן בבית שזקוק לך את מוכנה לוותר קודם כל על עצמך … לגבי הגזים זו תקופה ממש לא פשוטה כי זו מערכת העיכול שלהם ולנו אין דבר שהוא במאה אחוז יכול לעזור ולמנוע את זה אלא רק סיוע כמה שניתן להקל ממליצה על ליקציק בהתקפים יש גם בייביזים המון תנוחת נמר על העץ ולהחזיק אותו כשהוא עם הגב לחזה שלך במעין ישיבת קקי כזאת וללכת איתו ככה בבית זה משחרר עוד טיפ לקנות מוניטור שאת רואה אותו לפחות בזמן שישן ויכולה לעשות משהו טיפ נוסף לרכוש מנשא אם זה ביכולת שלך, יש גם כאלה שמוסרות או מוכרות בזול זה גם לו יהיה נעים הקרבה אלייך וגם לך יתפנו שתי ידיים לגבי בקשת עזרה אם זה אפשרי ויש ממי אז כמובן שאל תהססי לעשות את זה אם זה החלפה למקלחת, לשינה טובה. אולי להכין לך סיר אוכל, לצאת להתאוורר…. מה שאת זקוקה לו ופשוט לזכור שזו תקופה שעוברת והוא יגדל ועוד יותר יהיה לך כיף ואושר ומצחיק איתו! זמנים מהנים שגם הוא יהיה שותף פעיל בקשר ביניכם זה ממש ממש בפתח בגיל שלושה חודשים לרוב התינוקות זה כבר חולף

וכמו שאלכסיס כתבה גם יש אחרכך שיניים ואז הם רוצים עצמאות ואז צריך גם להציב גבולות לכל גיל יש את האישיו שלו אבל לאט לאט זה יהפוך לכיף וגם את בעצמך כבר תהיי אחרי התקופה המאוד מאוד ראשונית שקודם כל בשבילך היא גם מאוד חדשה מלחיצה ומורכבת שולחת חיבוק גדול 💝

כולנו חוות את כל שלל הרגשות בהורות! להיות אמא זה התפקיד הכי קשה בחיים!!! הכי קשה והכי חשוב. ברור שמותר לך להגיד שקשה לך ובטח ובטח כשאת לבד בזה! זה קשה פי כמה!

מאמי זה עובר חייבת להגיד לך עוד מעט חייך השתנו פלאים זו חצי שנה ראשונה מחורבנת שכל הניסים והנפלאות קוראים החצי שנה הזאת ובגיל שנה בכלללללל תענוג אז קחי נשימה הכל עובר