לפני שלושה שבועות בדיוק נולדה הנסיכה שלי ברוך השם. חייבת לציין שההריון עבר תקין לחלוטין וכיף כיף באמת אין תלונות. הכינו אותי להכל לסימני מתיחה לבצקות ללידה להכל אבל לא לאחרי הלידה כמובן שסיפרו לי כמה אני לא אשן אבל אף אחד לא סיפר לי על הדרדוך של אחרי הלידה או דכאון אחרי לידה כל אחד ואיך שהוא יקרא לזה מרגישה בנוח לפרוק כאן ואולי אפילו לקבל טיפים מכאלה שכבר עברו את זה אבל התחושה הכללית זה שיש לי אוצר קטן בידיים שאנחנו לא באמת יודעים מה לעשות איתה קיבלנו מתנה בלי הוראות הפעלה תחושה נוראית שאולי אנחנו לא עושים משהו כמו שצריך מחסירים ממנה משהו חס וחלילה למרות שטפו טפו לא חסר לה כלום (לפי מה שאני יודעת) כמובן רגשות אשם נוראים על מחשבות של איך השתנו החיים וכמה פחות אני ישנה הדיסוננס בין לרצות להרדים אותה לאחר הארוחה לבין המצפון של ״שוב לישון?״ כמה היא יכולה לישון? כמה רעה אני שאני מנסה להרדים אותה שוב? הפחד הזה מכל דבר שקורה אפילו מהקולות המוזרים והמצחיקים שלה מתוך שינה איך אף פעם מעולם אף אחד לא סיפר לנו מה תקין ומה לא? מתי זאת פריחת הורמונים ומתי אלרגיה? מה קורה עם הנזלת? והאפצי? למה יש קורס הכנה ללידה ולא קורס בלהיות הורים? רושמת אמא טריה מאוד עם המון סימני שאלה ותהיות על הגידול של המתנה המדהימה שהיא קיבלה

מכירה ממש את הרגשה הזו.. בעיקר החוסר אונים שלא יודעים מה לעשות אבל לאט לאט את תכירי את הילדה שלך והיא תכיר אותם ותשכחי מזה.. תנסי להעזר באנשים ובחברה טובה.. ושתצאו את ו בעלך לדייט זה גם עוזר למחשבות.. אני יכולה להגיד לך שמהר מאוד שוכחים את זה ומרגישים הכי טבעי שיש והכי מכירים את הילד.. לא סתם הבאתי את הילד השני שלי מהר אחרי הראשונה.. תהני תהני ולא לשכוח את עצמך שזה לא פחות חשוב ❤️❤️

אלו חלק מהמחשבות והחששות שיש לי לקראת הלידה.. אני מדברת על זה הרבה בטיפול פסיכולוגי. לפעמים חוששת יותר ולפעמים פחות. את התקופה הראשונה אחרי שגיליתי, העברתי בלבכות על החיים שכבר לא יהיו לי, והלילות שכבר לא אישן, חוסר ספונטניות וכדומה. לפעמים זה עדיין מזדחל למחשבות שלי. כשדיברתי על זה עם חברות שלי הבנתי שיש לעוד הרבה נשים את אותם הפחדים והמחשבות. בקיצור, אני שולחת לך חיבוק גדול גדול! שמחה בשבילך שהצלחת לשתף את הנושא הזה, ומציעה לשקול לפנות לעזרה מקצועית שתעזור להתמודד❤️❤️❤️

וואי אני ממש מזדהה עם הקטע של הפחדים. אני גם כל הזמן מפחדת שאני עושה טעויות. שלא הרמתי נכון, או שלא האכלתי נכון, שהיא צריכה לישון יותר, לישון פחות, שאנחנו לא מחבקים אותה מספיק, או לא נותנים לה מספיק זמן עם עצמה, אין לי מושג מה נכון ומה לא 😅 גם יש לי פחד ממש שאני אקום להאכיל אותה בלילה ומרוב עייפות אעשה איזו טעות ואעשה לה נזק. העייפות זה פשוט ממש קשה פיזית ונפשית. אני מנסה להתמודד עם זה בזה שאני קוראת הרבה ורואה סרטונים על תינוקות. כל שאלה שיש לי אני מנסה לחקור כמו איך להרים תינוק, איך לקלח, מה תקין ומה מצריך בדיקה, אני שואלת הרבה בפורטי, מחפשת בהיסטוריה אולי בנות שאלו לפניי, צוברת ידע כמה שאפשר. הבת שלי בת חודשיים וחצי והתחושה טיפה השתפרה, גם כנראה ההורמונים יותר מאוזנים, וגם היא גדלה, יותר חזקה טפו טפו טפו 🙏 ואנחנו באמת יותר מכירים אותה ויודעים מתי טוב לא ומתי משהו מפריע לה ואיך לעזור לה. גם לי לא ברור למה אין קורס שמלמד את כל הדברים הכי בסיסיים האלה 😄 אבל לאט לאט זה משתפר וזה נהיה פחות מפחיד ויותר כיף 🙏

אה עוד משהו שעוזר זה שיש לי כמה נשים שעוזרות, נגיד גיסתי, ואשתו של בן דוד שלי, וחברות עם ילדים. כשיש לי שאלה יכולה לשאול אותן והן עוזרות 😊 וגם נותנות טיפים ומידע שלא ידעתי.

ואו בנות תודה על התשובות הכנות והעוזרות חבל שאי אפשר להגיב לכל אחת בנפרד אבל ככ כיף לדעת שאנחנו לא לבד❤️ אתן מדהימות

אהובה זה קורה לכולן! חודשיים ראשונים - שוק! ואז הדברים מתחילים לשקוע… את תראי, את תתרגלי להכל, ואת תהי אמא אלופה, את תדעי להיות האמא הטובה ביותר עבורה. ההתחלה לא פשוטה. אני נעזרת המון בקבוצות וואטסאפ / פייסבוק של אמהות. אין כמו חוכמת ההמונים, אבל תמיד נשנענת על האינטואיציה שלי.

יכולה להגיד לך שאני חוויתי בדיוק אותה דבר ולקחתי קורס דיגטלי של שלומית שוסטר שעזר לי מאוד! גם עם רעשי הרקע שהיו מסביבי ובעיקר עזר לי לפתח ביטחון ולדעת מה הכי נכון לבייבי שלי ממליצה מאוד על הקורס שלה יש גם קבוצת לווי בווצאפ עם מוציאים דוכנים בשעות לא שעות ובאמת ממליצה לך בחום

אין מי שמזדהה איתך יותר ממני… אחרי הלידה הרגשתי פשוט בנאדם עצוב. הרגשתי שהלכו לי החיים. שאולי זה גדול עליי. שאולי לא אהיה בשבילה אמא טובה. היום חצי שנה אחרי- הכל עבר!! כמות הנשיקות שאני נותנת לה ביום- מעל מיליון. תהיי חזקה. הרוב עוברות את זה. אני לא הבנתי את אלו שכותבות ״אהבה ממבט ראשוןןןן שליייי״, אבל שמחה בשבילן.

הכי טבעי בעולם כל התחושות שלך לגיטימיות ואת צודקת שמכיהים ללידה אבל לא להורות. אבל לאט לאט הכול יתבהר את תצברי בטחון ותלמדי להכיר אותה הכי טוב! את עדיין ממש אחרי לידה וזה טבעי את הורמונלית ואמוציונלית וברור שיש מלא רגשות של תחושות אשם ובדידות. אני מאוד מתחברת גם אני חושבת שאין הוראות הפעלה ומה נכון ומה לא. לומדים תוך כדי תנועה גם אותה גם את עצמך בתוך זה.הניסיון יגיע עם הזמן תתני לעצמך קרדיט שאת ממש אחרי ושיש לך זמן אף אחד לא יודע יותר טוב ממך איך לגדל אותה היא שלך❤️