טוב יש לי ילדה בת שנתיים, שחושבת שהיא חיה במסעדה ..אני מכינה אוכל משקיעה והיא לא אוכלת.. לפעמים כן כי כבר הבנתי מה היא אוהבת אבל מצד שני לא רוצה שהבת שלי תגדל להיות מקובעת ואני רוצה שתלמד לאכול... מה אתן עושות כשהם לא רוצים לאכול? אני גם לא רוצה לתת משהו אחר במקום זה כי אז היא תלמד שאם לא טוב לה היא תקבל משהו אחר.. פחות זורם לי ילדה מפונקת קיצר... מה אתן עודות במצבים כאלה??

אני תמיד מכינה ארוחה שמורכבת מחלבון פחמימה וירקות והילד אוכל מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה.. נניח לא טעים לו הירקות הוא לא חייב לאכול או שבא לו עוד פסטה על חשבון העוף הוא מקבל. בעיניי חשוב להציע כל מיני סוגים של מאכלים אבל אין טעם להכנס למלחמות בדיוק בגלל החשש שיצא מפונק או סתם בררן

אני גם מכינה ארוחה שמורכבת מכל הדברים האלה זה ממש לא קשור למה שכתבתי. אם זאת יש הרבה סוגים של מאכלים שיש את כל המרכיבים... היא יכולה לאכול רק מלפפון וזהו כי לא נאה לה התפריט של היום יש לה גם אופי של מקובעת, לא אוהבת שינויים... ואני לא רוצה שזה משהו שיתפתח למשהו גדול יותר.. אבל מצד שני החשש שהיא הולכת לישון רעבה

התכוונתי שזה בסדר אם הילד אוכל רק משהו אחד על חשבון הדברים האחרים והעיקר להמשיך להציע מגוון ובצורה מאוזנת ובריאה. אם את חושבת שלבת שלך יש בעיה יותר חמורה תפני לדיאטנית

חחח לא ממש לא ב''ה הכל בסדר.. פושט תוהה לעצמי אם להביא לה משהו אחר אם היא אוכלת נניח רק מלפפון.. מרגיש לי שזה להישבר מולה

אם תציעי לה בחירה מבין שתיים שלוש אפשרויות ואז את זה תכיני?

לא יודעת אם זה נכון מבחינת החינוך לעשות דבר כזה.. זה יוצר פינוק שהילד תמיד בוחר מה הולך להיות וכשהוא לא יבחר יהיה אסון. אני פושו יודעת מראש שהבת שלי מאוד מאוד עקשנית, יודעת מה היא רוצה, קשה לה מאוד עם שינויים ואני פושט מפחדת לטפח את זה יותר מדיי שכשהיא תגדל יהיה לה קשה בהרבה דברים בחיים.. אני רוצה שהיא תלמד יותר לזרום ולקבל שינויים בשמחה.. וזה חד משמעית מתבטא גם באוכל.. ברמה שאם אני חותכת את הבננה וזה לא נשאר שלם... יש בלאגן