שיתוף... כל מיני מחשבות עוברות בראשי. מה זה אומר להיות אמא? איך משלבים בין אמאות לעבודה? איך משלבים בין אלו להריון? איך מתמודדים עם כל ההרגשות שעולות וצפות מעצם איותי אמא ואישה בהריון… האם אני מצפה מעצמי יותר מידי? האם אני קשה עם עצמי? מקפידה יותר מידי על ההתנהלות שלי? לא מאפשרת לעצמי להרגיש פחות מוצלחת.. לדעת שלא הכל אני מצליחה והולך כמו שאני רוצה ובלי לחשוב על הכשלון יותר מידי… יש לי שאלות, אבל אני לא מוצאת את התשובה. השאלות חוזרות על עצמן,  איפה הבחירה האמיתית שלי? כמה אני משלימה עם עצמי? עם הייתרונות והכישלונות שלי?  העולם רץ מהר ואני מרגישה חייבת להספיק הכל, חייבת שהכל יתקתק, לא מוכנה לפספס כלום. רוצה את הכי טוב.  הבעיה היא שלפעמים אין לי כוח לרוץ… פשוט אין כוח והמצפון שלי לא נותן לי לנוח בשקט… הוא כל הזמן מנגן לי, מלחיץ אותי, מצפה ממני.  אני מרגישה חסרת אמונה, כלומר חושבת שאני מנהלת את הזמן ואת החיים ושוכחת שיש אחד למעלה שמשגיח עלי ועל מעשי. הוא רצה שארדם ולא אנקה את הבית הוא רצה שלא ארים שיחה שחשבתי שהיא דחופה מאוד. הוא רצה שלא יהיה לי כוח וארדם עם הילדים.  אני חייבת להזכיר לעצמי שאני עושה השתדלות וכל השאר נמצא בידיו, אם היה נכון עבורי לקום, לסדר , להתקשר, זה היה קורה. אבל זה לא קרה כי לא היה צריך לקרות.  אני יודעת שאני אמא טובה, עושה הכל עבור ילדיי גם שאני באפיסת כוחות. אני יודעת שיש לי בעל טוב ומדהים. יש לילדים שלי אבא מושלם! עם כל האושר הזה עדין יש לי פעמים רבות תחושת מועקה.  תחושה שאני לא מספיקה מספיק, לא הכי טובה שיכולה להיות.  אבל אני כן הכי טובה, אני עושה הכל כדי להספיק, כדי לתקתק.  אני אוהבת ומרוצה שהכל מסודר אבל גם קשה לי ואין פשוט כוח לפעמים. אני לא משחררת, לא משחררת, הרבה פעמים עם מצפונים מיותרים.  אני רוצה להיות שלימה  בטוחה וחזקה. חזקה היא שמודעת לחולשותיה ומאפשרת לעצמה לעצור, לחשוב ולא רק לסמן ווי. אני רוצה להיות באמונה שהכל מאיתו, שאני רק כלי לעבודתו ייתברך.  שהוא מסדר את העניינים, שגם אם אני חושבת שאני יעשה מאמץ אדיר לקדם את הילד, הכל מאיתו ומה שצריך להיות יהיה.  אל תלחצי, תתפללי. עוד נקודה חשובה, אני לא מתפללת. מרגישה שמשהו סתום לי, מרגישה לא מחוברת מספיק וזה קשה לי שאין קשר רציף בתפילה. במחשבות תמיד יש תפילה ותקווה אבל למעשה אני צריכה הרבה שיפור.

מהממת❤