בואו נדבר שניה על תחושת הבדידות אחרי לידה.. ילדתי לפני שבוע וחצי, לצד הרגעים היפים יש המון רגעים קשים - כאבים מהלידה, התכוצויות של הרחם, כאבים בציצים מרב שהבייבי כל היום עליהם, חוסק שעות שינה ובכלל עצם העובדה שחא מבינים מה לעשות חצי מהזמן בנוסף לכל זה המועקה ותחושת הלבד, ביום את לבד כי הבן זוג עובד ובלילה את לא רוצה להפריע כי הוא צריך לישון. בעלי שהכי תמך בעולם במהלך ההריון ואחרי הלישה פתאום לא פנוי רגשית וגם לא פיזית לעזור, אני מבינה את זה אבל עדין קשה לי. מאוהבת בילדונת שלי למרות כל הקושי אבל חיה בתחושה של חיה פצועה, לפעמים בא לי שיחבקו אותי וישאלו מה אני צריכה גם אם התשובה היא 'כלום'

אני שלושה שבועות אחרי וכן יש תחושה של לבד ובכיתי מלא תנסי להיות עם חברה ולא להיות לבד אני קראתי לאמא שלי ולגיסתי

עייפות ואין כוח בלי שום קשר לתינוקת צריך עזרה ולא להיות לבד

היי אנונימית יקרה, קודם כל מבינה לליבך... כך גם בעלי... אבא מדהים אבל למעט שישי שבת לא יכול להיות עם הילדה כי עובד מהבוקר 6 וחצי עד הערב 22:00. זה בהחלט לא פשוט... אבל תדעי שזאת תקופה והיא עוברת... החודש וחצי הראשונים באמת לא פשוטים... חשוב לנסות לצאת כמה שזה נראה קשה... להביא חברות אליך... אמא אבא כל עזרה יכולה לעזור.

מנסה לבקש עזרה אבל לא נעים לי כבר אני מרגישה שאני מטריחה את כולם. בנוסף, בסוף כל היחס לתינוקת וכמובן הכל סובב סביב מה היא צריכה ואין באמת אוזן קשבת או מישהו שישאל שניה 'מה את צריכה? את מניקה כבר המון זמן, לתת לך כוס מים? למלא לך את הבקבוק?'

אני כל כך מבינה אותך. אני בדיוק במצבך