שמירת טהרה, אני ובעלי לפני ההריון היינו שומרים תמיד.. עכשיו אחרי הלידה מאוד קשה לנו! לא מבחינת יחסים.. אני מרגישה שאחרי הלידה והשינוי פתאום של תינוקת ראשונה אני ממש צריכה את החיבוק שלו בשביל הנפש.. מצד שני כל פעם שאנחנו מתחבקים או סתם הוא שם עלי את היד לתמוך בי אני מרגישה לא בסדר 😥

תעשו מה שטוב ונכון לכם. אני בול כמוך הייתי בלידה הראשונה וצריכה ללדת עכשיו שוב וממש אמרתי לבעלי שכמובן ששומרים אבל אם אני מרגישה שאני צריכה ואני אומרת לו, אני מצפה ממנו לבוא לקראת. העניין של שמירה היא סייג כדי לא להגיע לקיום יחסים בזמן אסור, ובואי לוקח מלא זמן לגוף להתאושש ולחזור לרצות בכלל... ובעיניי יש הבדל בחיבוק של תמיכה לבין חיבוק מיני, מה גם שדווקא אם שומרים ממש ממש אז פתאום כשיש מגע הוא מגרה יותר, לכן אם כן הוא נותן לך חיבוק מידיי פעם הסיכוי שיקרה משהו עוד יותר נמוך.

איזה הזייה שאין היתר לבעל לעזור לאשתו אחרי לידה, כולל חיבוק. לא הייתי מתארת לעצמי לא לחבק את בעלי אחרי לידה. רבנים שלא מבינים מה אישה עוברת אחרי לידה קובעים שטויות וגורמים לך להרגיש רע עם עצמך על כלום. חיבוק זה בסיסי בשבועות הראשונים אחרי לידה. ואם את גם צריכה יותר תמיכה פיזית אחרי הלידה (קיסרי למשל) כמו עזרה לקום או ללכת ממקום למקום גם אסור? הרי הוא מחזיק אותך בצורת חיבוק בזמן ההליכה. בעלי עזר לי להיכנס לאמבטיה בימים הראשונים.

אנונימית, תגובה לא מתאימה. תבחרי לך את אורח החיים שלך בלי לזלזל באחרים ובהלכות מפורשות שכתובות זה לא רבנים החליטו, זה תורה כתובה ומפורשת.

סליחה על התגובה, אבל ממש צרם לי

יש היום הרבה יותר גמישות והבנה של ההלכה, וצריך לחשוב איך לקרב ולא להרחיק. וצריך גם בנושא הזה. למרות שקיווינו שלא נצטרך, יצא שבעלי תמך והחזיק אותי במהלך הלידה. ובצירי לחץ בכלל לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדיו. אז ברור שההלכה באה לשמור עלינו, אבל יש נניח הרבה זוגות דתילונים, ולטעמי במקום לעשות ייסורי מצפון אפשר שההלכה תיתן את המקומות שאפשר להקל ואיך.

להגיע לקיום יחסים לא נגיע, אני חושבת גם בזמן שיהיה מותר יקח לי זמן להתאושש מהתפרים 😂😅 הוא רואה כמה קשה לי וכואב והוא בא לתמוך אני רואה את זה, אני מרגישה שאני צריכה את התמיכה לנפש ולדעתי זה גם חשוב במיוחד אחרי לידה שקל להגיע לדיכאון וכאלו.. וזה באמת מעודד אותי.. אבל כאילו אני מרגישה גם פספוס שאנחנו לא שומרים..

כי זה משהו שאת רגילה אליו אז קשה להפטר מהרגלים. גם לצורך העניין לצד השני, מישהי שרוצה לצאת בשאלה והיא מתחילה ללכת עם מכנסיים, זה משהו שהוא קשה לה והיא מסתכלת בכל פינה לראות אם יש מישהו מוכר או מה יגידו. מבחינה בריאותית אפילו אסור לקיים יחסים 6 שבועות אחרי, אז למה הלכתית לא מותר שיהיה נגיעה? מסכימה איתך לגמרי שזה יכול להציל נפשות. ולכן אני אומרת, אם זה מתאים לשניכם תחשבו ביחד איך ומה. אני מבית דתי ובעלי חוזר בתשובה, והיה לו קשה מאוד לראות אותי ואת המצב שלי, אבל הוא כזה צדיק וקם היה לו קשה לחשוב על ויתור הלכתי כזה. אבל יש שכל ורגש, וחייב לתת מקום לשניהם. והנסיבות הראו לו שאפשר *וצריך* אחרת.