מאיזה גיל מתרגלים לידיים🤭 ממש מפחדתתת התינוק בן חודש ככה שאני יודעת שצריך חום ואהבה!!! הוא בוכה תיק תק שהוא במיטה או בנסט שלו או בטרמפולינה. לא יכול להיות יותר מעשר דק רבע שעה כאילו מחפש ידיים, יתכן שמתרגל?

שטויות במיץ אין דבר כזה להתרגל לידיים כמו שאמרת הוא זקוק לחום ואהבה והוא רגיל להיות עטוף ומורם עוד מהרחם ככה שהוא כבר נולד מורגל ואי אפשר למנוע את זה אלא לתת מענה כל פעם שצריך,לשחרר את כל מה שמסביב ולהנות מהרגעים האלה שכלכך מתגעגעים אליהם אחר כך , למרות הקושי של זה לכל ילד יש את הדרישה שלו ויכול להיות שאצלך רגיש וזקוק לך מאוד, למרות שזה אצל הרוב ככה, גם אצלי היא ככה והכל בסדר

שחכתי להוסיף, שזה עניין של התפתחות ועם הזמן ידרוש פחות, ואפילו מוכח שככל שהוא יקבל יותר ככה לא יחפש את זה בהמשך, ככה שזאת השקעה לטווח הארוך עניין של בשלות💜

אי אפשר להתרגל לידיים הכל בסדר, תתני לו מה שהוא זקוק- אותך הרי 9 חןדשים הוא ״התרגל״ אלייך … תאהבי תחבקי תרימי הוא צריך את זה

מתרגלים אם כבר אחרי 4 חודשים. תני לילד את מה שאת מרגישה שהוא צריך.. גם ככה עם הזמן הוא ידרוש את זה פחות ויהיה קצת יותר פעיל ועצמאי..

יונית נסט זה כמו מזרן כזה כמו במשטח החתלה שכולו עטוף נחשוש גדול ואת מניחה את הבייתי באמצע כמו מיטה ניידת.. את יכול לשים על הספה על המיטה שלך לקחת להורים לשים לישון שם בטיולים.. מדמה מקום קטן נותן ביטחון וחמימות..

אין דבר כזה ורוצה לשתף אותך בפוסט מהממם תרגילי אותה לידיים. תרגילי להרדים בהנקה, בתנועה, על כדור. תרגילי למנשא. תרגילי לישון איתך, עליך, צמוד. תרגילי אותה שאת שם בשבילה בשניה שהיא מצייצת. תרגילי אותה שאת מזנקת ברגע שהיא מועדת. תרגילי אותה שאת מחייכת אליה ברגע שהיא פוקחת את העיניים. תרגילי אותה לקשר עין איתך. תרגילי למגע. תרגילי לתנועה. תרגילי אותה שהיא מקבלת מענה בכל פעם שהיא צריכה. ותתרגלי. תתרגלי לא להקשיב למי שאומר לך לא להרגיל. תתרגלי לא לשמוע שאת צריכה לפתח לה את הריאות. תתרגלי לא להתייחס כשנותנים לך עצות להתעלם, לא ליצור קשר עין, לא לקום אליה כשהיא בוכה. תתרגלי שלכולם תמיד יהיה מה להגיד אבל רק את יודעת מה התינוקת שלך צריכה. תתרגלי לזכור שהיא כבר רגילה. היא רגילה לכל זה כבר מהרחם. ואת מכירה אותה. את קשובה לצרכים שלה ואת פועלת בדיוק כמו שהטבע תכנן. והיא תגדל להיות ילדה נפלאה, בטוחה, עצמאית ורגישה לסביבה. בזכותך. כי הרגלת אותה לביטחון, אהבה והקשבה. תתרגלי. תרגילי.

וכשצריך, אני כרית אנושית, להניח עליה את הראש. וכשצריך, אני שמיכה אנושית, להתכרבל בתוכה. וכשצריך, אני תרופה אנושית, לשכך כאבים. וכשצריך, אני פסיכולוגית ללא מילים, לשפוך אליה את הדמעות. וכשצריך, אני מגן אנושי, אורזת גוף קטן תחת זרועות אוהבות. ככה בדיוק אני רוצה. ויגיע היום, והם לא יצטרכו אותי כדי להירדם. כשהילד ההוא יעניין אותם יותר מעוד זמן איכות עם אמא. כשהם ידעו לבד לקרוא את הספרים ולהדליק טלוויזיה. כשהם יפלו ויקומו לבד, ינערו את האבק מהבגדים וינסו שוב. יטפסו על הרים ויצאו למסע משלהם. שהם יהיו עצמאים ואוהבים ובטוחים בעולם ובעצמם. שהם יהיו גדולים. אבל אז אולי תגיע ההיא שתשבור לו את הלב, או המבחן הזה שבו הוא נכשל, למרות שלמד כל הלילה. אז אולי כשיפגשו בכאב, הם יזכרו והם ידעו שיש להם שכבת מגן אנושית, אחת עם זרועות פתוחות תמיד, עם יד מלטפת ואהבה כזו שלוקחת את הכאב כמה שהיא רק יכולה, לפחות מנסה. גם אם היא רגע מחכה, ומאפשרת גם ליפול, גם להיות לבד. היא תמיד שם, לחיבוק, להרגעה. והם יזכרו שהמגע הזה, שהאהבה הזו תמיד תמיד הייתה ותמיד תשאר. ככה בדיוק אני מקווה. עוד חלק מפוסט יש את כל הפוסטים האלה מפורסמים אצלי בקיר כאן ממליצה להכינס לקיר שלי כאן ולקבל קצת יותר מידע על כמה זה טבעי לתינוק והוא צריך אותך בשביל ביטחון כדי לגדול

וואי ללי איזה מרגש