עד עכשיו אני שומעת אנשים שאומרים לי רק כמה הילד או הילדה שלהם גרמו להם להתאחד אחד עם השניה עוד יותר… ואני מתכווצת בתוך עצמי מבושה בגלל שאני לא מרגישה את אותו דבר…💔 האהבה שלי לילדה היא אהבה לא מוסברת, אני מוכנה להקריב את החיים שלי בשביל ציפורן בבוהן שלה. אבל אני לא מרגישה אחדות מיוחדת עם בעלי. אדרבא. אני מוצאת את עצמי רבה איתו יותר ומרוחקת ממנו למרות כל המאמצים שלו בשבילי והאהבה שלו כלפיי. מאז הלידה משהו נדפק לי במוח. אני לא יכולה לסבול אותו. אני שלושה וחצי חודשים אחרי לידה. לא מניקה כבר חודש. מה לא בסדר אצלי?🥺😢 השלב ההורמונלי שלי כבר עבר מזמן לא? די זה כבר הזיה

השלב ההורמונלי לא ממש עובר מיד, תהליך הלידה אחרת מאישה לאישה ומזוג לזוג. למה נראה לך שאצל כולם ילד זה מאחד? ממש ממש לא . תינוק והצרכים שבאים איתו דווקא מקשים, והאושר הענק שבתינוק לצד הקשיים יוצא פער ענק. קחי אוויר, את לא הרבה זמן אחרי לידה. תדברו בינכם יותר, תמצאו זמן לקרבה שלא קשור לילדה, גם את עם עצמך וגם איתו. האיחוד הזה יגיע. לאו דווקא הילדה מאחדת. זה יותר ההתגברות שלכם על הקשיים, והביחד הזה יאחדו אתכם.💖