יש לי בעל כזה חראאאא כבר התרגלתי לחיות בלעדיו חוזר מהעבודה בשעות 6 בערב ואז מחפש איך לברוח מהבית שאני מתקשרת אליו מתי אתה בא אנחנו רוצים לאכול או שתבוא להיות עם הילדים הוא ממציא לי סיפורים שהוא פגישות עבודה וזה כבר חוזר על עצמו מלא שהוא בבית הוא כל הזמן בטלפונים ואנחנו כולנו בסלון הוא הולך לראות טלוויזיה בחדר. אני אומרת לו היא לסלון להיות איתנו כולם ביחד הוא אומר לי אני רואה חדשות או אני עייף העיקר לא להיות כבר לא בא לי לקרוא לו מוריד לי את כל החשק מלהיות לידו שום מילה טובה אליי שאני מגדלת את הילדים לבד תינוק ועוד 2 ילדים גדולים שאני כל הזמן לבד איתם לא קל לי והבא לגן שהוא עושה לי בבית שהוא נמצא כאילו שם פס עליי מכין לעצמו לאכול כל המטבח באלגן מתקלח עוזב את הבגדים על הריצפה והמגבת בחדר אני קמה בבוקר הוא ישן בחדר של הילד כל החדר לטיפים על הריצפה ולא משנה כמה ניסיתי לדבר איתו כלום לא עוזר זה חוזר על עצמו הסברתי לו שפה זה לא בית מלון ואני לא חדרנית שאני עובדת נורא קשה על ניקיון של הבית הוא ממשיך ממש לא כיף לי להיות איתו אני מרגישה לבד בעולם וחוץ מיזה שהתרגלתי לתפעל הכל לבד ככה שעם אני היתגרש הוא לא יחסר לי מהבחינה הזאת איך מתמודדים עם דבר כזהה ???? אני כבר נואשת

היה לי גם סיפור כזה עם בעלי פשוט אמרתי לו את הדברים שאני מרגישה והסברתי לו בצורה נעימה שהוא כבר לא גר אצל אמא שלו

תגידי לו מה אתה רוצה להתגרש? תשאלי אותו דוגרי שימי לו בפנים שאת לא עובדת אצלו את אישתו ויש לו ילדים להיות איתם גם

אם לא עשית איתו על זה שיחה רצינית אז זה הזמן!! ואם עשית, אז תפסיקי לרוץ אחריו כמו חדרנית ואז הוא יבין שאת לא חדרנית. תפסיקי לכבס לו בגדים, אל תסדרי אחריו, אל תבשלי לו. תכיני מה שצריך לך ולילדים וכשהוא ישאל מה קרה, תסבירי לו בצורה יפה שאם הוא לא מעוניין לקחת חלק בחיים המשותפים שלכם אז אין סיבה שאת תרצי ותשבי ריתו לשיחה נוספת.

הבעיה מתחילה בזה שאת מרימה יידים ומראש מתרגלת לחיות ככה. ממש ממש ממש לא! מאמי את לא משרתת של אף אחד, את לא חייבת לאף אחד שום דבר. תתחילי מלקחת את עצמך ברצינות, להודיע לו חגיגית שאת סיימת לעבוד ולעבור אחריו (וכן זה קשה!) אבל סיימת!! קחי כמה ימים חופש עם הילדים או לבד באיזה בית מלון שיחיה בזוהמה שלו, שיחפש אותך ויתאמץ לרדוף אחרייך! גם כן הגברים האלה מגיע להם סטירת התעוררות רצינית.