סיפור הלידה שלי🤸🏼‍♀️ קמתי לעשות פיפי בחמש בבוקר, כהרגלי. עושה פיפי ומרגישה שיש לי קצת קקי🤭 מחכה שוב בשירותים. זרם של מים לא רצוניים יוצא ממני. זו ירידת מים? לא בטוחה. קמתי מהשירותים, והמים לא הפסיקו לצאת, הבנתי שזה מתחיל והערתי את בעלי. המתוק הזה התחיל לארגן את כל הבית, בעוד שאני מסתובבת בבית בלי תחתונים, מרטיבה את כל הבית (למה אף אחד לא אמר לי שירידת מים היא עד הלידה?🤣🤣). החלטתי ללכת להתקלח, להתכונן כמו שצריך. רציתי שיבוא בטוב, ברוגע ובשלווה. הגענו בשעה 7:00 למיון נשים בליס באיכילוב. חיברו אותו למוניטור, ואז התחילו צירים שרק התגברו. כל ציר נהיה יותר חזק מהקודם. עשיתי בדיקות דם, ויש לי ערכים קצת מוזרים בכדוריות דם הלבנות, אבל זה לא קשור להריון. הרופאים המליצו לי לעלות ישר לחדר לידה ולקבל פיטוצין. סירבתי! לא רציתי שום התערבות רפואית, גם לא אפידורל. לא האמנתי לעצמי אפילו. הלכתי לחדר טרום לידה, הדולה שלי הגיעה. התחלנו נשימות, הצירים התחזקו, ואני כבר התחלתי לצרוח במחלקה. בדיקת פתיחה - 2. אחריי חצי שעה 2.5. עולים לחדר לידה!! נכנסתי למקלחת, שמנו דוש על הגב (בעלי לא עזב אותי לרגע!!!!) ונשמתי כל ציר, זה היה כואב, לא הבנתי איך אני עושה את זה, עלתה לי מחשבה שיתנו לי אפידורל, אבל אני כל כך מפחדת מהזריקה ומהתופעות שלא אמרתי כלום, והמשכתי לנשום כל ציר וציר. המיילדת אומרת לי לא ללחוץ עדיין, אני מרגישה שיוצא לי קקי!!! מתחילים לידה. ״תלחצי!!״ ״איך?! איך עושים את זההההה?״ הפכתי להיות חיה למשך זמן מאוד קצר. הלידה עצמה ארכה פחות משעה. כמה לחיצות. ראש, והוא בידיים שלי. כאבים שלא תיארתי לעצמי שאני מסוגלת לשאת. הפחד הכי גדול שלי היה תפרים. נקרעתי קרע טבעי במהלך הלידה, ותפרו אותי בקטנה. חייבת להגיד לכל מי שלפני לידה ראשונה - זה כלום. הפחד הוא טבעי, אבל באמת שזה כלום. הלידה יותר כואבת🤣🤭 וזה הכי שווה את זה!! בשעה 15:55 בדיוק נולד לנו ילד מדהים, במשקל 3.220, קטן וחמוד בדיוק כמונו. אני מאוהבת מעל הראש. רוצות אנקדוטה ממש שווה? קמתי בבוקר ליום נישואים שלי ושל בעלי. קיבלנו תינוק במתנה. זה יום הנישואים הראשון שלנו🤍🥰