בייבי בלוז קשה. תעודדו אותי בנות שעברו את זה, ממש עצובה מכלום. שבוע אחרי לידה

גם לי היה ככה, לא התחברתי לתינוק לא אכלתי, הייתי בלי אנרגיות, בלי מצב רוח חשבתי לעצמי למה הייתי צריכה את זה, הייתי רואה זוגות/רווקים בלי ילדים הייתי מקנאה עבר לי אחרי שבועיים שלושה חייבת לציין שעברתי לידה טראומתית והייתי עם המוגלובין מאוד נמוך אז גם הייתי מאוד חלשה ועייפה כל הזמן. אבל זה עובר ולאט לאט את תחזרי לעצמך ותתחילי להנות מהכל

זה זמני וזה קורה להמון זה בסדר להרגיש ככה, את מלאת הורמונים לאט לאט הגוף ירגע וגם התחושה של הכל תהיי חזקה❤️ ואם יש עזרה, לא לסרב לה.

מצטרפת להמלצה של אנונימית 23 אמא שלי מאוד עזרה לי, הייתי אצלה שבועיים אחרי הלידה

זה יעבור, תשתפי קרובים לך, תקיפי את עצמך באנשים אוהבים תשתדלי לישון ולאכול טוב ולאט לאט זה עובר. זה ממש טבעי

אני חושבת שחלק מזה זה זה שאני פשוט לא ישנה כמעט בכלל. אני מניקה ובלילות התינוקת ממש רוצה לינוק בלי סוף והבן זוג שלי קם לעזור אבל אין לו איך באמת. היום שאבתי פעם ראשונה, מקווה שזב יעזור

גם אני חוויתי בייבי בלוז, עבר לי אחרי שבועיים שלושה בערך תמיד בשעה קבועה בערב זה היה נופל עלי והייתי בוכה והיו עוברות לי מלא מחשבות בראש את לא לבד , במקרה שלי הייתי אצל אמא שלי והעזרה שלה והלהיות אצלה בבית עשה לי ממש לא טוב לא יודעת למה פשוט דיכא אותי והלחיץ אותי והייתי מתה לחזור לבית ואיך שחזרנו זה עבר לי הילדה בת חודש וחצי עדיין יש קשיים אבל זו תקופה שתעבור וכמובן הסיפוק גדול מאוד 🤍🦋 אם תירצי לדבר בפרטי אני פה בשבילך.. בתקופה הזו חוץ מבעלי אף אחד לא הבין מה יש לי ולא תמכו בי.. תעשי מה שעושה לך טוב ואם את זקוקה לעזרה תבקשי אותה אל תתביישי

בלונדי את מדהימה כמו תמיד. אני מזה מבינה לגבי אמא. בלילה השני קראתי לאמא שלי כי היה לי ממש התקף דיכאון וזה עשה לי רק רע יותר. להיות בבית לבד איתה לפעמים עושה לי הכי טוב ועדיין באותה שעה בערב אני חוטפת דיכאון כבד, כמו בור שחור ענק ומחנק כזה, שהכל נגמר ואי אפשר לצאת מזה. כאילו לנצח ארגיש ככה

הרגשתי בול כמוך ממש ככה.. שעה קבועה בערב היה נופל עלי דיכאון מחשבות ובכי ללא הפסקה לא האמנתי שזה יעבור לי רציתי רק שיקחו את הילדה שיעלימו אותה שיאמצו אותה רציתי להיות לבד עם בעלי כמו פעם חשבתי שזה יהיה לי לנצח.. אבל באמת שזה עובר אני לא אגיד שזה נהיה קל כי זה לא, עדיין לפעמים קשה לי מן הסתם אומרים שהשלושה חודשים הראשונים הכי קשים, מקווה שזה נכון🤍🙏🏼 לגבי מה שאת חווה כרגע , תאכלי ותשתי אפילו ביס אני לא הייתי אוכלת כלום ומגיעה למצבים של מיגרנות קשות וכאבי ראש הייתי דוחפת לפה חתיכה של אוכל כלשהו רק שיהיה משהו בבטן תבקשי מהבן זוג שיעזור כמה שיכול גם כשאת מניקה שיקום איתך מידי פעם שלא תהיי לבד , תוך כדי הנקה שימי שירים ברקע תנסי לעשות דברים שהיית עושה פעם.. אני למשל תוך כדי האכלה הייתי רואה סטנד אפ בשביל לצחוק קצת ולא לבכות.. בטוחה שזה יעבור לך ותעקבי אחרי זה לראות שזה לא נמשך תקופה ארוכה יותר🤍

הרעיון עם הסטנדאפ מעולה, אני אנסה היום. כי הנה לילה והיא ישנה ואני לא מצליחה לישון כי אני מחכה שתתעורר בכל רגע, אבל גמורה מעייפות. זה עושה לי חרדה כאילו מי ישמע אני צריכה לקום מחר לעבודה

בלונדי איזה מקסימה את! ואהבתי את הראיון של הסטנד אפ אאמץ אותו גם לזמנים קשים☺️

אני חוויתי אותו בצורה מטרידה והייתי בטוחה שזה לא עומד לעבור. היה לי קשה להתחבר לתינוקת, עברתי לידה קיסרית חירום והייתי כאובה, בעלי חזר לעבודה תיקתק והרגשתי הכי לבד בעולם. רציתי למות, באמת בלי הגזמה. בשתי מילים- זה עובר. נכון, כל שלב מביא איתו קושי אחר, אבל בסוף הכל עובר תתעודדי

אני חודש וחצי אחרי לידה בשבוע האחרון התחילו לי נדודי שינה לא ישנה בלילה בכלל וגם לא ביום וחלשה מאד בגלל סמפיוליזס אחרי לידה והכאבים והכל ביחד וזה לידה שלישית אחרי 6 שנים היה לכן נדודי שינה זה יודע? אני מרגישה שאני אשאר ככה לנצח. זה עובר?

זה גם בא לידי ביטוי בקושי להירדם?