בא לי לפרוק לא יצא לי לדבר על זה עם אף אחד לאחרונה התחיל להיות לי על המצפון לפני שנה ילדתי את הבת המקסימה והרביעית שלי יש לי בבת בת 6 תאומים בני 5 ובת שנה היתה לי לידה מאוד קשה וטראומתית עם הקטנה ואני היתי נעולה על זה שזהו סגרנו את הבסטה 4 זה יפה ומכובד והכל מהמם ואז כשהיא היתה בת 3 חודשים נקלטתי בטעות בכיתי רעדתי היתי בחרדות של החיים בעלי רצה להשאיר אני סירבתי בכל תוקף וקבעתי תור להפלה היתי צריכה ללדת עכשיע בכל רגע:/ ופתאום לראשונה מאז ממש עצוב לי נכון זה לא היה קל עם 5 קטנטנים אבל זה לגמרי אפשרי ההורמונים והלחץ כנראה השפיעו עלי לא יכולה להפסיק לחשוב על זה שלקטנה שלי היה יכול להיות עכדיו חבר או חברה שיגדל איתי כמו שהיה לי עם הגדולה והתאומים שיד ביניהם שנה הפרש והם החברים הכי טובים פרקתי

הלוואי והפוסט שלך יגרום לנשים לחשוב פעמיים לפני הפלה וזה יתקן. לדעתי את צריכה לעזור לבנות שחושבות להפיל ולגרום להם להבין שלא נכון

אין לי מה להגיד רק לשלוח חיבוק

חיבוק חזק מרחוק. תחשבי שכך כנראה היה צריך לקרות. גם לעבור הריון בתחושות קשות כמו שאת מתארת נדמה בלתי אפשרי. תניחי לזה. תשמחי בברכה שיש לך בבית. תגדלי אותם בשמחה.