היי, פוסט פריקה ואשמח לשמוע מה יש לכן לומר. אני ילדתי לפני 7 שבועות את הדבר הכי מתוק שיש. זה לידה ראשונה. מאז שהכרתי את בעלי הזוגיות שלנו רק הולכת וצומחת, ממש!!!! לא יכלתי לבקש בן זוג, בעל ואבא יותר טוב לילדים שלי. כמובן כמו כל זוג היו לנו קצת ויכוחים אבל למדנו לדבר ולהתגבר על זה וזה רק העצים את הקשר שלנו. עכשיו הכל מתחיל מאחרי הלידה, כמובן שעד שבועיים אחרי הלידה הזוגיות היתה בפח, כי עד שסוף סוף יש לנו זמן לעצמינו וחדבר היינו גמורים והלכנו לישון. אבל אחרי זה הרגשתי שהזוגויות לא כמו שהיתה, השיחות שלנו כבר לא אותו דבר, יהיה הרבה שקט בנינו. ובקיצור הכל שונה!!! מה שכן אני דתית ושומרת נידה אז אני יודעת שאחרי 9 חודשים של מגע אינסופי זה תקשורת מאוד שונה עכשיו, אי אפשר לגעת, לשכב, לחבק, אפילו להעביר את התינוק מיד ליד ולהעביר דברים אחד לשני וזה ממש מקשה. לקראת הסוף שכמעט נטהרתי , בשבעת נקיים, הרגשתי שהזוגיות נהיית יותר טובה והשיחות חוזרות וכו. התחלתי להטהר אחרי 5 וחצי שבועות ובשישי שבועות היה לי את התור לרופא שאז שמתי התקן ונהיה לי דימום ששוב אסר אותנו.... ושוב מרגישה שהזוגיות הטובה הלכה ונעלמה. אתמול בלילה העלתי את הנושא ודיברנו על זה וניסינו לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר אץ המצב . מה שכיף שאנחנו מדברים מאוד בפתיחות ומבינים אחד את השני. אני הצעתי לבעלי שאולי יעשה לנו טוב לצאת קצת יותר ולא להיות כל היום בבית ככה שהנסיון קצת יותר קל אבל אז הוא אמר שגם ביציאות זה קשה כי אנחנו בלי רכב וכל נסיעה באוטובוס זה עם העגלה והתינוק בוכה וזה מאוד מקשה שאי אפשר לעזור אחד לשני בדברים האלה. עם התקן יכול להיות דימום הסתגלות ארוכה מאוד. אז מה נראה לכן אנחנו יכולים לעשות?? אני מתה עליו ומאוהבת בו עד אינסוף אבל כרגע קשה לי וקשה לו. האווירה קשה ומעצבנת. תודה על הסבלנות לקרוא את הכל

מוסיפה ואומרת שהשבתות יחד הן מדהימות כאלו שום דבר לא השתנה , אבל מיד אחרי שבת.... אני מבינה שאחרי יום עבודה הוא רוצה את הזמן שלו ואני נותנת לו להיות בטלפון לבד, אבל זה קורה כך הערב שכל אחד בעולם של עצמו עד שהולכים לישון. בעלי פשוט הודה שקשה לו ולי קשה ככה ומנסים לחפש פתרון

תינוק חדש מערער את המערכת. לפעמים גורם אפילו לדיכאון אחרי לידה, גם אצל גברים, וגם אצל נשים... לוקח זמן להתאזן... זוכרת שגם אני חוויתי את אותו דבר בהתחלה, ואפילו יותר גרוע, כי היה לי גם דיכאון אחרי לידה... א. ממליצה לבדוק את האפשרויות ההלכתיות. אנחנו (לאחר התייעצות ודיבור עם רבנים שונים) החלטנו להפסיק עם הקטע של להעביר מיד ליד, מה שמאד הקל עלינו.. אפשר להקל בתחום הזה ב. כמוכם, גם אנחנו היינו בלי רכב, אבל אפילו לרדת עם העגלה והתינוק, להשאיר טלפונים בבית, ולצאת לסיבוב בשכונה מאד עזר לנו.. ממש החייה אותנו ג. לבחור פעילות זוגית שאפשר לעשות אותה, גם תוך כדי הטיפול בתינוק. אנחנו מאד אוהבים לקרוא יחד (בעלי מקריא בקול ואני מקשיבה) והיינו מסיימים ספרים שלמים יחד.. ותוך כדי יכלתי להניק, אז מבחינתי זה היה ניצול זמן.. היינו עושים את זה גם באמצע הלילה, כשהתעוררנו יחד בגלל הבכי של הבת שלי.. ד. אם גרים קרוב להורים, או שיש חברה טובה\אחות בסביבה-אפשר להשאיר אותה עם התינוק-ולצאת לשעתיים. זה יכול להיות אפילו במוצאי שבת, שאתם נמצאים עם ההורים-לצאת, לקנות ארטיק ולשבת על ספסל בגינה שמתחת לבית, או לצאת למשהו יותר מזה... זה רגעים שבונים זוגיות, רגעי 'שבת' כאלה.. מה שלא יהיה, תזכרי שזה זמני, בסוף-הדימומים יפסיקו, והתינוק יגדל, ואתם-תשארו תמיד יחד

תודה נעה. באמת אולי נדבר עם רב בקטע ההלכתי. וממש תודה על הרעיונות, אנסה ליישם אותם

❤