אני פשוט לא מאמינה שאני הולכת לכתוב על זה פוסט אבם זהו מבחינתי הגיעו מים עד נפשששש ממש ודרך אגב היתה אנונימית שכתבה פוסט דומה. אשמח ממש לשמוע לעצות. מה לעשות איך להתנהג. אז ככה אני נשואה 3 וחצי שנים ברוך השם שני ילדים מדהימיםםם ובתחילת הריון שלישי גרים ביחידת דיור משו כמו 30 מטר שזה כלום ממש כמו חדר. כמה שמסדרת תמיד נראה מבולגן. הייתי עם הגדול שלי עד גיל שנתיים בבית עכשיו אני עם הקטנה בבית שבת 8 חודשים. הריון השלישי לא מתכונן כן תכנמתי לחזור לעבוד בשביל הנפש שלי. בעלי עובד מאוד קשה עד שעה 17 אבל עובד קשה כל השעןת האלה וחוזר ממש גמור. מעריכה מבינה סבבה. כל מה שקןרכ עם הילדים נופל עלי. אני לא אקרא לזה נןפל כי אני באמת עושה את זה באהבה. הוא עוזר לי עם הגדול לוקח אותו לגן בבוקר ושמסיים את הגן הוא בדרך כלל מוציא אותו מביא אותו הביתה וחוזר לעבודה. בשבתות יורד קבוע איתו למטה אם אין לי כח. שאני מבקשת משו ממנו הוא יעשה. שאני לא אבקש כלום. שום דבר לא יעשה. עכשיו בואו תגידו לי אתן. הוא האבא של הילדים שלי. הוא השןתף שלי לגבית. בגלל שהוא עוגבש קשה שום דבר לא צריך ליפול רק עלי אני לא מוכנה לזה. הוא עזר לי המון עם הגדול. מקלחות בקבוקים החלפות. אבל כשהתחיל לגדול פחות.. ועם הקטנה עוד יותר פחות. אני תמיד מבקשת כי אני חושבת שהכל מתחיל בחינוך ואם לא אענר אותו אז הןא ישב ולא יעשה כלום. תמיד מפעילה אותו. !!!! הוא מבחינתו אני לא עושה הרבה לא עושכ בבית כרבה. ואני כן הרי מי מנקה מי עושה כלים מי עושה כביסות מי עם הילדים ? לא קל להיות עם הילדכ מהבוקר עד הלילה היום טס ולפעמים אני עסוקה רק בה ואני לא מספוקה דברים. נגיד שהור חוזר מעבודה הבית לא מבריק ומודה אני מאוד נקייה אבל במה שקשור לבית הבית לא תמידדד מסודר. גם כי אין מקום וגם כי לפעמים אין לי כוחות באמת. אני גם בהריון שלישי לא מתוכנן הגוף עייף בא לי לשבת גמיטה שעות ולא לעשול כלום (בתחילת הריון) בשביל הנפש שלי אני יוצאת פעמים בשבוע עם הילדה ונפגשת טם אמא או עם חברה ונהנת מאודד זה הכיף שלי !!! מחכה כל כך לחזור לעבודההה לכתלבש להתאפר תמיד נראת מוזנח ובפיגמה ונמאס לי זה עושה לי הרגשה של חולי !!!! אני חושבת שבעלי מקנא בזה שאני בבית. (הוא מבחינתו אני בבית מלון) יושבת לא עושה כלום. אבל אני כן עושה !!!!הוא תמיד אומר שצריך לחזור לבית נעים ומסודר. חמוד מפריע לך משו לכלוך כלשהו תקח מטאטא תרים גם לזרוק זבל הוא יודע מצוין דברים אחרים עצלן זה העניין. פה הכל מתחיל בקנאה הזאת אבל חשוב לי לציין שהוא מפרגן לי וכשהוא שןמר עליהם לבד הוא מחליף להם עושה בקבוק לקטנה משחק איתם הכל. אתמול בלילה צרחתי עליו את נשמתי הוא חזר מעבודה ישר ישב נח אמרתי לו היא בוכה קום אליה הוא אומר לי אבל רגע רק חזרקתי מעבודכ אמרתי לן לא ביקשתי שתקוםםם תעשה לה מקלחת תחליף לה רק לשים לה מוצץץ מה הבעיה פה ??? ומאז הויכוחים שלו מה את עושה כמה את עושכ בבית כאילווו מההה לך תחפש מפגר דייי כבר אין לי עצבים אליו כמה שמדברים יפה הוא לא מבין. אומר לי אני משחק איתם אני עושה קניות לבית אני מוריד את הזבל אוייי אפשר לחשוב מה אתה עושה מסכן יו איזכ קשה מה שעשית . יאלה באמת די נשבר לי מרגישה שהכל עלי פשוט הכללללללל

מרגישה שאם אחזור לעבוד הוא יעריך את זה יותר. הלואי ואחזור אבל מה יהיה אחזור גם אעבוד וגם אהיה איתם בבית ? איפה ההדדיות ? אתה שותף שלי לחיים חלק מהבית.

כל כך מבינה אותך גם לי היה את זה בהריון הראשון זה פשוט הרבה עבודה איתם לבקש שוב ושוב והמון סבלנות ובעיקר לדעת לשחרר מהעבודות הבית מה שמתאפשר ולא "להרוג את עצמך" ואת צודקת ברגע שיוצאים לעבוד היחס הוא אחר ,יש יותר התחשבות ועזרה לפחות ככה היה אצלי,תהיי חזקה ושלווה לא שווה את העצבים צריך לדעת להרפות ,הריון תקין וידיים מלאות יקירה

מצד אחד אני מבינה את התסכול שלך מצד שני כל הכלכלה של הבית נופלת עליו וההרגשה של שני הצדדים היא ״נדפקתי״. משכת תקופת זמן מכובדת בבית. מחקרים מראים שככל שיש יותר משימות שבני הזוג מבצעים חצי-חצי/חולקים, ככה שניהם מרגישים יותר הוגנות. בעיני תחזרי לעבוד, לא רק בשביל הנפש זה גם טוב לעצמאות ולדימוי העצמי. ותחלקו את משימות הבית כמה שיותר.

כן אבל לא ישבתי רגל על רגל חסכתי גנים לילדים ובמחשבה לאחור זה לא היה שווה את זה מיואשת מקווה שיהיה בסדר

לא משנה מה שהיה היה, ראית שזה כבר פחות עובד אז צאי לעבוד ותחדשו את חלוקת המשימות בבית 😊 בני זוג זה שותפות לכל דבר ועניין