חייבת לפרוק, תמיד אומרים שמתחתנים גם עם המפשחה... אז לפני הנישואים המשפחה של בעלי נראתה לי משפחה טובה, אנשים טובים והכל סבבה. עם הזמן הבנתי שטעיתי, זה פשוט הלך והתדרדר, זה התחיל מהחתונה שהבנתי שאמא של בעלי שתלטנית ושהוא לא יודע להעמיד אותה במקום, הלך והתדרדר כשנולד לנו ילד ואז אמא שלו התנהגה כמו שטן, ולבעלי לקח זמן לראות וגם כשראה לא השתנה כלום. עכשיו גם אח שלו (רק אח אחד למזלי) התחתן ויש להם ילד. כל פעם שאני שם אני יוצאת מרוקנת, רואה כל כך הרבה דברים לא תקינים וצריכה לסתום. אח שלו ואשתו מנצלים את ההורים שלהם, ותמיד משחקים אותה כל כך מסכנים. שורה תחתונה, הם הוציאו מהם המון מאוד כסף, כל הזמן מתנהגים כאילו שהם ממש צדיק מעונה, לא עובדים, ויש להם יותר מכולם. יותר ממנו שאנחנו עובדים קשה ויותר מההורים שלו שנתנו להם פשוט הכל. לא נעים לי להיות שם, הכל תמיד סובב סביבם, סביב הילדים שלהם, תמיד לאשתו יש תלונות על הכל ואם זה לא מספיק הם כבר חצי שנה גאים שם אז אחת לשבועיים אני נאלצת לעבור איתם שישי שבת. תכלס בעלי לא משפיע על כלום, עוולות יכולות לקרות שם כל היום ואן לו שום מילה. אני מרגישה שם כל כך חשופה, חלשה וחסרת ביטחון. לא יודעת מה לעשות חוץ מלסבול בשקט. כשהעלתי את התחושות שלי לאמא שלו כי פשוט לא היה לי כבר מה לעשות, זה לא קידם הרבה, והיא לא התביישה לומר לי גם ש "אני בוחרת להסתכל על זה ככה". מה הייתן עושות? לא ללכת אליהם, ירחיק את בעלי עוד יותר מההורים שלו וזה לא משהוא שהייתי רוצה לעשות.

לא הבנתי אותך. את לא בטוב איתם כי הם עשו לך משהו או כי מפריע לך שהם מביאים כסף וזה לא לכם? לדעתי את קטנונית, לכי פעם בחודש לכבד בשבת וזהו אל תסתכלי מה היא מביאה ומה היא עושה לאחרים

ווי כלכך מבינה את המקום של ״ יוצאת משם מרוקנת״ וואלה המשפחה של בעלי באמת אחלה .. בהסכ.. אבל יש שם משהו שגורם לי להרגיש לא אני ואני בקבוע יוצאת משם עם תחושת מועקה ואחרי תקופה שוכחת וחוזרת שוב ושוב יוצאת עם תחושה כזו.. למזלי בעלי מבין אותי ואת התחושות שלי והכי מתחשב בעולם!!!( מה גם שהחלק מהתחושות שלי באות ביגלל יחס לא אולם שאני רואה שמביאים לו זה משפיע עלי) הקיצור באסה רצח והלוואי ויש לזה פיתרון🙄

שיהיה להם לבריאות למי אכפת, למה להסתכל על הדברים האלה ככ לא מעניין. את יכולה לשלוח את בעלך לבד את לא חייבת להצטרף אם ככ רע לך שם.. או שאת יכולה ללכת פעם ב לכבד את בעלך ולשמור על שלום בית איתו וזהו🌼

כל הכבוד למי שזה לא היה אכפת לה. אבל באמת התחושה היא שהזמן שלי עם הילד פחות חשוב מהילד שלהם. יש כל הזמן הערות מאח שלו על כסף, בקשות לכסף ממני וזה הורג אותי. הם שם גרים וחיים ולא עוזרים לאמא שלו בכלום, באמת לא היה אכפת לכן? אני לא מסוגלת לראות כזה יחס ולסתום. זה לא פייר כלפי אף אחד, בטח כשהם יודעים לשחק לאמא שלו במוח ולשחק אותה כאילו שהם ממש במצוקה כשתכלב היא המסכנה היחידה, אישה בת 70 צריכה לכבס, להכין אוכל למשפחה אחת שלא עובדת ולא מסוגלת לדאוג לעצמה. זה פשוט מעצבן אותי רק מלכתוב את זה. עם כל מה שהיה היא עדיין אמא של בעלי, וסבתא של הילד שלי ושגומרים לה על הבריאות אז גומרים על הבריאות של סבתא של הילד שלי.

נשמע שהאח או אשתו נרקסיסטים (או שניהם). משפחות שסובבות סביב נרקסיסט הן ממש רעילות ולא בריאות. אם תתקפי את המצב או את הנרקסיסט את זו שתחטפי את האש. ממליצה לראות סרטונים על הנושא. בסופו של דבר, את הדברים שנוגעים אליכם - למשל שחמתך שתלטנית - את לא צריכה לקבל, אלא להילחם בזה ולהכריח את בעלך לקחת עמדה (ממש לא קל). אבל את העניין עם האח, לא נראה לי שאפשר לפתור, זה משהו עמוק במשפחה, אם ההורים לא ידעו לטפל בזה כשהיה קטן, הם גם לא ידעו עכשיו. זה הבחירה שלהם להתנהג ככה ואת לא יכולה להכריח אותם לראות את המציאות כמו שאת רואה אותה (גם אם את רואה אותה נכון והם לא). מה שאני הייתי עושה זה לא תמיד באה עם בעלי. הוא יכול ללכת לבד. תשמרי על עצמך ועל הגבולות שלך. והידע שתצברי יעזור לך להתמודד ולקבל את המצב כמצב שאת לא יכולה לשנות. הייתי ממקדת את האנרגיות בדברים שכן קשורים אליכם כמו השתלטנות של האמא.

זה לא ההורים שלך יקירה, וזה לא ממקומך לעשות שם סדר. אלו ההורים של בעלך לא משנה מה עושים להם או לא עושים זה אמור להפריע לבעלך.. אם לא מפריע לו בעיה שלו , לא רואה סיבה שיציק לי שנותנים כסף ועוזרים לגיסי ואישתו ולא לי שיהיה להם לבריאות אגב את לא יודעת מה באמת מצבם הכלכלי אז חבל סתם להסיק מסקנות ולשפוט.

בלונדי, תקראי כל יחסים נרקסיסטים זאת בדיוק הנקודה. אני נאלצת להיות בתוך מערכת יחסית מתעללת פשוט ככה ולסתום. גם אם זה לא ההורים שלי זה כואב לי לראות חוסר מוסריות גם לבן אדם זר, וכמו שרשמתי הם גם המשפחה שלי בסופו של דבר. לא מאחלת לאף אחת להיות במערכת יחסים כאזת, ולצערי בעלי התרגל למצב כמו שסתיו קלעה בול.

אם המצב אכן כמו שאת מתארת , ברור שזה לא נעים לראות דברים כאלה ולא רק במשפחה הקרובה שלך אלא בכללי. אבל אני לא חושבת שזה מקומך להתערב זה התפקיד של בעלך ואם לא אכפת לו והוא לא עושה כלום לשינוי אזז שיישאר ככה מה אפשר לעשות🤷🏼‍♀️ אם תתערבי זה יכול ליצור המון מריבות גם בינך לבין בעלך וחבל להרוס את שלום הבית שלכם..

שייתנו כסף מה יכפת לך כל עוד זה לא על חשבונך .. הם מחליטים מה יעשו עם הכסף שלהם ..

כמה בעלך מודע למצב? אני מניחה שגם הוא מפעיל מנגנון הגנה כלשהו כי זה כואב מדי לראות את המצב כמו שהוא. אם לך זה כואב אז בשבילו פי עשר.

סתיו ברור לי שזה מנגנון הגנה של להתעלם או לא לראות בכוונה. כי זה ככה שנים הרבה לפני שהגעתי ואן ספק שזה כואב, פשוט זה גורם לי להרגיש לבד כי אני לא אוהבת להכאיב לו אבל אן לי עם מי לחלוק את התחושה ואת הדברים שאני רואה

את חושבת שהוא יסכים ללכת לטיפול? או שממש לא? ברור זה ממש קשה. כי את נשארת לבד עם זה, כי את לא יכולה להתכחש למה שקורה. קראתי שוב את הפוסט - את אומרת שבעלך כן רואה את מה שקורה. ולא השתנה כלום. לדעתי העובדה שהוא רואה את זה זה שינוי גדול, כי את כן פחות לבד. הוא לא יכול לשנות את הדינמיקה של המשפחה שלו. הוא רק יכול לבחור אם להשתתף בה או לא. ונשמע שהוא לא משתתף בה. הוא היה יכול גם ליפול במניפולציות של אח שלו, ונשמע שהוא לא. אני חושבת שמה שהייתי מנסה לעשות במצב הזה זה לייצר מעגל תמיכה רק את ובעלך. לדבר על הכאב שלכם מול המצב ולתמוך אחד בשני. אני לא יודעת אם זה אפשרי אבל אני אספר לך קצת מה קרה במשפחה שלי אולי זה יעזור.

אצלנו במשפחה לפני כמה שנים גילינו שאח שלי בקשר אלים עם מישהי נרקסיסטית שהתעללה בו. בהתחלה כשגילינו ההורים שלי ממש לא הצליחו להתמודד. אמא שלי אמרה ״הכל בסדר״, פשוט הייתה בהכחשה. ואבא שלי אמר ״אני מודע למה שקורה אבל לא יכול להתמודד עם זה, אין לי כוחות״. אני הייתי ממש לבד מול זה. ניסיתי לעזור לאח שלי ולא הייתה לי שום תמיכה מההורים, גם כספית. הייתי צריכה להלוות כסף כדי לקחת חוקר פרטי (עד כדי כך המצב היה מסובך) והתקשרתי לאלף פסיכולוגים ומטפלים לקבל עזרה. והכל סחבתי לבד. אבל התעקשתי לערב את ההורים שלי. לקחתי את אמא שלי לפגישות עם פסיכולוגים, עד שהיא הודתה שמשהו לא בסדר. וכשהיא לא רצתה לבקר את אח שלי אז נכנסתי בה שהיא אנוכית ושהוא צריך אותה, ושלחתי אותה לבקר אותו. ועם הזמן ההורים שלי לאט לאט התחילו להתמודד יותר טוב. התחילו להקפיד לדבר איתו ולבקר אותו. אבא שלי נהיה הכי פעיל מכולנו. היה עושה לו שיחות ומבקר אותו כל הזמן. פתאום היו לו כוחות שלא האמנתי שיהיו לו. היום עברו 4 שנים מאז שגילינו. וההורים שלי שניהם ממש מעורבים ואפשר לדבר איתם, והפכנו לצוות שתומך אחד בשני. אז אולי זה אפשרי גם בשבילכם. אצלנו לקח כמה שנים, וגם היה חשוב לפעול, אז אולי זה זירז תהליכים. זה לוקח זמן וזה כואב אבל בסופו של דבר אולי עדיף לבעלך כן לדבר על זה ולקבל ממך תמיכה. וגם בשבילך.

(לבקר לא מלשון ביקורת אלא מלשון ביקור חח)

(דרך אגב אח שלי יצא משם אבל עדיין בקשר איתה כי יש להן בנות ביחד, אז אמנם המצב לא נוראי כמו פעם אבל עדיין יש קשיים ואנחנו עדיין צריכים להיות רשת תמיכה אחד לשני)

בעלי לא ממש מוכן לדבר. מודע אבל לא יוזם שיחות על זה, לא מגיב לסיטואציות לא הולמות גם כשזה פוגע בהורים שלו, והרבה פעמים כשאני מעלה דברים פשוט מבקש ממני להפסיק. אני לא רואה מצב שאני או הוא פונים לפסיכולוג כי לדעתי חייב את אחד ההורים שלו בסיפור וזה כנראה לא יקרה. תודה על השיתוף

אם הוא מבקש להפסיק זה משהו אחר.. כנראה שלא מוכן. אני מצטערת, אולי מתישהו זה ישתנה.. ואולי הוא לא יהיה מוכן לראות את זה אף פעם. אולי יש חברה או משפחה שאת יכולה לשתף, כדי לא להישאר לבד 💚

התכוונתי אבל גם פסיכולוג בשביל עצמכם בשביל להתמודד, לאו דווקא בשביל לתקן את המשפחה

תודה סתיו מהממת 🥰