כותבת פה בתקווה לקבל מילות עידוד כלשהן ילדתי לפני 3 שבועות לידה שניה וממש קשה לי מרגישה שיש לי כוח רק אליו או אליה אבל לא לשניהם ביחד. אני אוהבת אותם הכי בעולם אבל כל פעם שהבכור לא מקשיב לי זה ממש קשה לי ואני ישר מתמלאת בכעס ותיסכול ואין לי לאן להוציא אותו אז אני אוכלת אכילה רגשית שלא עוזרת לכלום . התקופה הזאת קשה לי מאוד למרות שבשורה התחתונה אני מסתדרת לגמרי- מספיקה גם לשטוף את הבית או להכין אוכל ולסדר את הבית ולשטוף כלים.. כואב לי על הבכור שאני ממש כועסת עליו כשהוא לא מקשיב מצד שני אין לי איך להתמודד עם שניהם אם הוא מורד (הוא בן 3) ואני באמת באמת משתדלת להיות האמא הכי קשובה וסבלנית ואוהבת ולתת את כל היחס שבעולם . מבאס אותי שיש גם את המצבים של הכעס והצעקות תאמרו לי שיש אור בקצה המנהרה או שעוד מעט זה ישתפר ..

הוא לא מורד הוא מקנא זה טבעי. הוא היה הגור בבית עד עכשיו ופתאום בום תינוק שכל היום דבוקים אליו.. פעם המחישו לי את התחושה בשיעור שלום בית”תחשבי שבעלך פתאום מביא אישה זרה הביתה ואמר זהו מהיום היא גרה כאן” שמעי זה נתן לי פצצה לפנים! הם עוברים חתיכת טלטלה ... תשתדלי לקחת אותו מידי פעם לבד לימי כיף לשתף אותו בפעולות בסיסיות ולסביר לו למה נמצאים הרבה עם התינוק(כי הוא לא יודע לדאוג לעצמו לא יודע ללכת לא יודעת כלום עד שיגל ב’ה) תסבירי לו שעוד מעט יגדל וישחק איתו ויהיה לו הכי כיף בעולם עם אח שלו ממש שיתכונן לכיף הזה ואולי זה יצליח ואולי לא..אבל את מראה לו שאת איתו ביחד בזה ולא ”מזניחה ”אותו בהצלחה !❤❤❤❤

אה זאת אחות.. טוב תתרגמי לנקבה חח

תתנחמי זה משתפר מיום ליום בוודאות! השבועות הראשונים הכי קשים, את כולך הורמונלית, כאובה, מתקשה להסתגל למצב חדש וזה הכי נורמלי שיש, תאפשרי לך את הזמן הזה ואל תהיי קשה עם עצמך. לאט לאט תלמדי את התינוק החדש והבית יתחיל להסתגל למצב החדש…הכל יהיה בסדר:)))