סתם כי בא לי לשתף את סיפור הלידה של דבי. הייתי בשבוע 27 כשפתאום הרגשתי רטיבות בפיגמה. הורדתי וראיתי הפרשה כזאת כמו נזלת (הפקק הרירי כנראה) אבל לא ידעתי את זה. התקשרתי לבעלי והוא אמר לי שהוא מגיע מהר הביתה אבל שאני אדבר עם אמא שלי. התקשרתי אליה והיא אמרה אני ואבא בדיוק בדרך לבני ברק אז אמרתי לה שיש לי רטיבות כזאת והיא אמרה לי תלכי ישר לבדוק. לא נראה לי שזה ירידת מים אבל לכי לבדוק. אמרתי לה אבל אמא, אין לי הרגשה שזה משהו לא טוב. אז היא אמרה לי אני לא רוצה לקחת אחריות לכי תבדקי את זה (לכל מי שדואגת באמת אין בעיה עם הפקק הרירי גם אם הוא יוצא בשבוע מוקדם. אבל אין כמו לב של אמא) טוב. בעלי בא והלכנו למיון. עושים לי מוניטור ואין צירים. חיכיתי שעות ואז הגיע תורי לרופא. הוא עושה לי אולטרסאונד והכל תקין. בדיוק אמא שלי מתקשרת אז עניתי לה כי הרופא שנייה רשם. אז היא אמרה שהם סיימו את הסידורים שלהם. ואם אני רוצה שהם יבואו אלי למיון. אז אמרתי לה אמא הכל בסדר. הרופא בא לשחרר אותי. אז אמא שלי אמרה אני אבוא בכל זאת. אנחנו בדיוק בכניסה. טוב. ניתקתי. ואז כזה בדרך אגב אמרתי לרופא, יש לי צירים מדומים. מה אני יכולה לעשות כדי שזה לא יכאב כל כך? אז הוא אמר יודעת מה? בואי נבדוק אורך צוואר. טוב, אני נשכבת. והוא מכניס את המתמר. ואז הוא מסתכל, משנה את התנוחה של המתמר, מסתכל שוב ואומר אני לא רואה את הצוואר, ויש פה גוש מוזר. ואני לא הבנתי בזה כלום אז גם לא דאגתי. ואז הוא אומר אני אקרא לרופאה השנייה. הוא מכניס אותה והיא גם מסתכלת ומסתכלת עד שפתאום התחילו לזוז מהר. קראו מהר לרופאים ואני לא הבנתי למה. הרופא צועק אני צריך חדר לידה, אישה בשבוע 27 עם צוואר מחוק ופעור, פתיחה 3, והעובר מתחיל לצאת (הגוש שהוא לא זיהה היה השק שהתחיל לצאת) אמא שלי בדיוק באה והספיקה לראות שלוקחים אותי על כיסא גלגלים לחדר לידה. אמרתי לסניטר אני יכולה ללכת לבד. אז הרופא אומר לי את לא יכולה. את בלידה, אנחנו מנסים למנוע אותה. עדיין לא הבנתי מה הולך איתי. למזלי אמא שלי ובעלי היו איתי והכניסו אותי לחדר לידה. לבשתי את החלוק תוך כדי שהמיילדת צועקת תזדרזי, את בלידה. ואני כזה רגעעע ומתלבשת לאט כי לא קלטתי מה הולך איתי. ואז כשנשכבתי במיטה ישר אחות אחת שמה לי מוניטור, 2 אחיות בודקות לי וורידים, רופאים, אחיות, מיילדות. הכל בלאגן, אומרים בקשר להכין את הפגייה, ואני צורחת כי לא הבנתי מה קורה בכלל. מה הקשר? שמים לי מגנזיום, זריקה של הבשלת ריאות, זריקה לעצירת צירים, עוד משהו באינפוזיה, האחות שואלת איזה צבע של צמידים להכין, כאבים, המוניטור לא מזהה את הצירים כי אני שמנה. ואז ב"ה לאט לאט שקט. ואז מסבירים לי יותר טוב שב"ה הצליחו לבינתיים לעצור את הלידה. אבל שאני אצטרך להיות כל הלילה בחדר לידה ואז להתאשפז במחלקה. בלילה לא הצלחתי לישון, ניסיתי אפילו להתהפך עם אינפוזייה בכל יד שניסיתי לעשות באיקס כדי להתהפך🤣 והפאה שלי שלא חשבתי עליה והיא התבלגנה לגמרי. בבוקר עליתי למחלקה ושם הייתי שבועיים וחצי עד היום שנהפכתי לאמא. בשבוע 30 פלוס 3. קמתי בבוקר שמחה כזאת. וכשהייתי בשירותים ראיתי קצת דימום. לא נבהלתי כי לא ידעתי ממש את המשמעות של דימום בהריון. אבל צילמתי והלכתי להראות לאחות. היא אומרת לי שהיא תגיד לרופא. אני מסתובבת ופלאק ירידת מים. ואני האמא של התמימות רצתי לשירותים לבדוק אולי זה פיפי בלי שליטה. אבל לא. המים ממשיכים לרדת. אני חוזרת לאחות עם שובל של מים אחריי ואומרת לה אני חושבת שיש לי ירידת מים. והיא אמרה לי בואי נבדוק את זה. טוב. זה באמת היה ירידת מים. ובעלי בא בריצה. ואז הרופא אמר שזה שיש ירידת מים זה לא בטוח שאני אלד היום. אבל נתנו לי שוב צלסטון, ואנטיביוטיקה, והביאו אפילו מרדים שיכניס לי אינפוזיה כי גם ככה אין לי ורידים ומה שכבר היה היה מחורר. אז הוא הרדים את המקום והתחיל לחטט עד שמצא ווריד. טוב. נרגע קצת וסוף סוף שקט. שמחתי כי בחדר לא היו מאושפזות והייתה לי את המיטה הכי טובה, ליד החלון. נרדמתי. ואז התעוררתי מכאבי גב חזקים. ובדיוק הכניסו מישהי חדשה לחדר. אז קראתי בלחצן לאחות. ועד שהיא באהההה. אמרתי לה יש לי כאבי גב ממש חזקים והרופא אמר שזה יכול להיות בגלל שלא יכלתי לזוז הרבה. אז יש זריקה מיוחדת שעוזרת. אז אמרתי לאחות שאני רוצה את הזריקה. אז היא אמרה לי אני אבדוק. והלכה ולא חזרה. הכאבים מתגברים. וכדי להעביר קצת את הזמן התחלתי לדבר עם האישה שהתאשפזה לידי. התחלנו לדבר תוך כדי שאני מדברת בהפסקות מרוב שהכאב רק התגבר. היא מציעה לקרוא לאחות בעצמה. אבל אני לוחצת על הלחצן מצוקה והאחות לא מגיעה (מתברר שהיו בדיוק חילופי משמרות) ואני מדברת תוך כדי כאבים חזקייםםם. בסוף אחרי שהיא שאלה אותי כמה פעמים אם ללכת לקרוא לאחות בעצמה אז ביקשתי ממנה שתלך לקרוא לה. ואז ב"ה האחות הגיעה ואני מבקשת עם דמעות את הזריקה. והיא אומרת לי אוקיי. אבל קודם נעשה מוניטור. נבדוק שזה לא צירים. ואני מתסכול מרוב כאב אמרתי לה אבל זה לא צירים. הצירים שלי באים מהבטן. פה הכאב הוא מהגב והוא רציף. היא מחליטה בכל זאת לעשות לי מוניטור. היא שמה את המתמר של הפעימות עובר והיא לא מוצאת. היא מחליקה את המתמר למטה למטה. ורק בבטן התחתונה בקו התפר איך שקוראים לזה🤣 היא מצאה קצת דופק. היא עוד מספיקה להגיד לי שאני בלידה והיא כבר בדרך החוצה. ורצה להביא אולטרסאונד נייד ולקרוא לרופא. בודקים באולטרסאונד והיא צדקה. המון צוות מגיע ואותי לוקחים לחדר לידה שוב על כיסא גלגלים. ואני תוך כדי מדברת ובוכה אבל לא ממש קולטת. התקשרתי לבעלי והוא התקשר לאמא שלי. הכניסו אותי לחדר לידה ואז סוף סוף הרשתי לעצמי לצעוק קצת מרוב כאבים. כאב לי מאוד ורציתי אפידורל. והאחות אומרת שאין מה לעשות. אבל לא יספיקו לתת לי אפידורל. ואני צורחת אז שיחתכו לי את הבטן. אני לא יכולה לסבול את הכאבים. המיילדת מביאה לי גז צחוק ומתחננת אליי שאני אנשום ממנו. וברור שאני לא יכולה להפסיק לדבר ולצרוח🥴

ואני צורחת לבעלי שפעם אחרונה שאנחנו שוכבים כי אני לא מוכנה לסבל הזה שוב. הוא בוכה ביחד איתי. ולא וויתרתי להם שאני רוצה שיחתכו לי את הבטן ויוציאו אותה כבר כי זה בטוח פחות יכאב. וכל החדר לידה עמוססס בצוות. רופא ילדים, אחיות, צוות מהפגייה, מיילדת, ואני לא יודעת מי עוד. הכניסו לי מוניטור פנימי כדי להרגיש את הדופק שלה טוב יותר. וב"ה תוך שלושת רבעי שעה מהרגע שנכנסתי לחדר לידה היא נולדה. הצעקות של הכאב התחלפו בצעקות של אני אמאאאא. ישר עטפו אותה בניילון כדי לשמור על החום שלה. ומרוב שהיא הייתה קטנה וחלשה לא שמעתי את הבכי שלה. אבל בעלי שמע אז האמנתי לו. ישר לקחו אותה לשקילה וניקו אותה קצת. ונתנו לי לראות אותה לחצי שנייה וישר לקחו אותה לפגייה ובעלי רץ איתם. ואני נשארתי לבדדד. פתאום אף אחד לא היה איתי. והייתי אמא והתינוקת שלי רחוקה ממני. ובעלי לא איתי כי היא הייתה צריכה אותו. ורק אחרי כמה זמן אמא שלי באה ב"ה. ואחרי התאוששות הלכתי לראות אותה. ב"ה לא נבהלתי לראות אותה. היא פשוט הייתה תינוקת קטנה אבל לא בצורה מוזרה. רציתי להרים אותה. אבל ב3 ימים הראשונים לא היה אפשר להוציא אותה מהאינקובטור. ורק אחרי זה נתנו לי להחזיק אותה. אבל לא הייתי יכולה להוציא אותה לבד כי היא הייתה עם מכשירים. אבל ב"ה שה' לא השאיר אותי לבד בזה. הייתה איתי אישה שהתחברנו שילדה שבוע לפניי. והיא ממש עזרה לי והרגיעה אותי. ובזכותה עברתי את הפגייה בלי הרבה יותר מדי טראומות ופחדים. גם איזה יומיים אחרי הלידה כבר לא נתנו למשפחה להיכנס בגלל הקורונה. ושכחתי להגיד שתוך כדי שהייתי מאושפזת במחלקת הריון בסיכון סבא שלי נפטר וזה היה מאוד כואב. וקראו לו יהושע. וכשילדתי סבתא שלי (ז"ל) באה לבקר. ובאמת שלא ידעתי מה אומרים במצב כזה. ובגלל שאני חסרת טאקט (כמו שבנות אמרו🤣) אמרתי לה שהחלטנו לקרוא לה שעועית על שם סבא יהושע. וצחקתי כזה וגם היא צחקה. ואז אחרי הביקור היא התקשרה לאבא שלי עצבנית איך אנחנו הולכים לקרוא לה ככה שעועית🤣🤣🤣🙈🙈🙈 איזה פדיחות. חשבתי שהיא הבינה שאני לא אקרא לה ככה. וב"ה קראנו לה דבי. סתם כי אהבנו. ודבי גדלה וגדלה וגדלה. והיום אני לא מפסיקה לדבר עליה. ב"ה היא התפתחה יפה ואין זכר לזה שהיא נולדה פגית. אז סליחה אם עשיתי למישהי פחדים. אבל היום אני יודעת שזה היה לטובה שעברנו את זה. ובזכות זה אני הבטחתי לעצמי שאני לא אתן לאישה לעבור את אותו החוסר אונים שאני עברתי. אני שמחה שיש את פורטי ואני יכולה לעזור לבנות שצריכות. ואני תמיד אשתדל להיות בשביל מי שצריכה❤️

אפשר להגיד לך תודה? אין לי מושג למה אבל לקרוא את הסיפור שלך ושל דבי נתן לי כוחות ותקווה שהכל יהיה בסדר . ברוך השם ששתיכן בסדר חזקות ומאושרות יחד ואמן בעזרת בורא עולם שכולן יצאו בידיים מלאות מחדר הלידה 🙏

זה מרגש אותי שזה נתן לך כוחות ותקווה❤️

יואוו תבילה מה עשית ליי אני רק בוכה מזהה הסיפור הזהנ לא ידעתי שככה עברת איזה מטורף יואו את פשוט לביאה אמיתית !!איזה כיף לשמוע שהיום ברוך ה היא בריאה ושלמה

וואוווו סיפור מדהיםםם!!! ריגשתתת❤️❤️❤️

מטורף! כמה היא נולדה?

שכחתי לספר שכשדבי הייתה בערך בת חודש הרופאת נשים התקשרה אליי ושאלה למה לא באתי לתור🤣 אז אמרתי לה שכבר ילדתי. והיא כזה מהההההה?🤣🤣🤣🤣 חשבתי שהבית חולים מעדכן כשיולדים🤣🤣

תובל היא נולדה 1550. שזה בדיוק האחוזון המתאים לשבוע 30. ומאז היא רק תופחת🤣

ואי מדהיםםם לפחות נולדה במשקל יפה לשבוע שלה

עכשיו תראו איך היא גדולה. ממש ילדה🥰🥰🥰 עם השמיכה שאני סרגתי לה כשהיא נולדה🥰

ואווו איזה סיפור לידה איזה תעצומות נפששש מדהימה אחת ממש

וואי ממש מרגש בת כמה היא עכשיו ?

שנתיים וחודשיים ב"ה. והיא אחות גדולה מושלמתתתת

יאא איזה יופי ☺️☺️❤️

וואוו איזה סיפור אמא של דבשוש את מתוקה אמיתית תמיד כיף לקרוא תגובות שלך ודבי בובה🥰

תודההה❤️

ואיי מרגש ברמות. והלידה של הקטן הייתה גם בשבוע מוקדם או רגיל?

ואוו תהילה!!! זה באמת סיפור של תקווה ושל כוח מהממתת

ב"ה הוא נולד בשבוע 37. ואם כבר ההתפתחות שלו הייתה יותר איטית משל דבי🤣

וואו סיפור לידה מרגש במיוחד ❤️

אמא של דבשוש, את פשוט מקסימה, ושומעים דרך המילים שאת ממש מיוחדת. הסיפור שלך ממש מרגש ותודה ששיתפת❤️

תודה רבה❤️

ואי הרגת אותי ממש עם דמעות בעיינים איזה סיפור לידה מרגש ומחזק אהובה 🥹❤️

סיפור מהמם ..הצלחת גם להצחיק אותי. תגדלו אותה בנחת

סיפור מטורף! תגדלי אותה בנחת הרופאים יודעים להגיד למה הייתה לידה מוקדמת כלכך?

תודה. יש לי צוואר רחם חלש או משהו. לא אמרו לי למה. אבל גם היו לי צירים מוקדמים. ואצל הבן שלי היו לי צירים מוקדמים משבוע 15. וב"ה ילדתי אותו בשבוע 37

תהילה רצחת אותי זה בטח ההורמונים אבל אני בוכה וצוחקת פה כמו מפגרת איזה רוח חיובית מדהימה יש לך אני ממש אוהבת לקרוא את הסיפורים שלך את לגמרי צריכה קבוצה וספונסרים 🥰

וואו מרגששששש אמאלההההה אני עם דמעות תקשיבי את לביאה אמיתית, איזה כוחות יש לךךךך❤

ואייי איזה מהממת!!!! הרגת אותי עם שעועית 😂😂😂😂😂 פשוט צחקתי בקול! אבל תקשיבי, את גדולה מהחיים!!!! סיפור השראה!

חחח אלכס תשווקי אותי

תודה בנות❤️

האמת שפחדתי שבנות יכתבו שהן בהריון ראשון ואני מלחיצה

ואווווו! אני בשוק! מרגישה חוצפנית שהתלוננתי שקשה לי לסחוב בסוף ההריונות... איזה מהממת את ודבי נסיכהההה כזאת 🥰🥰🥰

חחח ממש לא חוצפנית. אני התלוננתי מאוד לפני שידעתי מה אני הולכת לעבור. ואחרי הלידה של שוש עברתי גהינום עם הפריצת דיסק ובכל זאת אני יכולה לבכות על חתך קטן מנייר🤣

בכיתי לאורך כל הסיפור שלך, לא להאמין כמה כוח יש לך ואיך התמודדת עם כל הסיפור כמו לביאה אמיתית. מרגשת ממש❤️

תודה. אבל זה לא שהייתה לי ברירה🤣 והאמת שצחוק מאוד עוזר לי להעביר קושי

וגם זה שאני לא קולטת בזמן אמת. אמרו לי שזה כי המוח סוג של מכבה את עצמו כדי לא להיפגע

ק

ווואוווו איזה מטורף מה שעברת😮 כל הכבוד לך!!! ריגשת אותי ממש!! ותודה רבה ששיתפת❤️❤️❤️

וואו!!! קודם כל איך את כותבת יפה ומרגש! אני מתה על "חוסר הטקט" שלך!!! את פשוט לביאה, גדולה מהחיים!!! יש לך כזו רוח חיובית ושמחה, כיף ממש ללמוד ממך איך את בוחרת לראות את הטובבבב

תהילה איזה סיפור גם מצחיק גם מצמרר וואווו

וואי איזה סיפור לידה מדהים ומטלטל וגרמת לי לא מעט לצחוקק.. פשוט אלופה, גיבורה אמיתית!

אמא של דבשוש, שומעים עלייך שאת בנאדם מיוחד. לא יודעת איך אבל זה בין המילים. מהווה השראה, להסתכל תמיד על הכוס המלאה. מהממת 😍

וואו תודה. בפועל אני לא תמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה. אבל עם אוצרות כאלו באמת שאי אפשר להתלונן🥰

ווווו סיפור מרגש וממש נותן תקווה

ואייי איזה סיפורררר ומכל זה סבתא שלך הכי הרסה אותי 🤣🤣 ומי שישמע את תעלוליה של דבי לא יאמין שאי פעם היתה פגית /פגה

אואווו איזו חוויה עברת .. את חזקה ישר כוח

שתראו רק נחת

תודה

אבישג באמת שאני צוחקת עליה שאין זכר לפגות🤣

את פשוט מהממת!!! אשה גיבורה יאלופה, מצחיקה ומרגשת בו זמנית! ממש מיוחדת. כייף שאת פה בפרטי. מכניסה לפה רוח חיןבית וכייפית תמיד!

תודההה🥰🥰🥰

מרגשת גם את וגם הסיפור ♥️♥️

יאא אמא של דבשוש ממש ריגשת אותי אני עם דמעות בעיניים את לביאה וזאת המשמעות האמיתית של אמא אני באמת מאחלת לכם לגדל אותה בנחת ושתגדל לתפארת המדינה והעולם ושתדע שאמא שלה היא האישה הכי חזקה ומיוחדת שיש❤️❤️

וואוו אני בוכה עם דמעות בזכותכן. ממש ריגשתן🥰🥰🥰🥰

תקשיבי שריגשתתת

ואווו גמרת אותייייי איפה ילדת? במעייני הישועה? אני גם אחרי לידת פג ולא יודעת איך חושבים על הריון נוסף את מדהימה וכל הכבוד לך שאת ככה משתפת לי עדיין קשה לחשוב על סיפור הלידה של הנסיכי שלי וגם שהייתי מעורפלת של החיים ואני לא ממש זוכרת הכל😭

ילדתי במעייני הישועה. איפה ילדת? ובאיזה שבוע? וגם אני לא חושבת על הריון נוסף בשנים הקרובות. להריון של שוש נכנסתי בלי כוונה🤣

ילדתי גם במעייני הישועה (בטעות חחח אני בכלל מהדרום אבל הייתי במרכז אצל ההורים ופשוט שלחו אותי למיון דחוף ושם אישפזו אותי- בעלי בכלל לא היה בארץ קיצור סרט) ילדתי בשבוע 33 והוא עוד שניה כבר בן 9 חודשים

דייי חתיכת טראומה

ואיך הוא עכשיו?

כן את לא מבינה איך הבייבי? נסיך של העולם מאוהבת בו של החיים לא משחררת אותו לשניה האמת לקח לי זמן להקשר אליו אני חושבת בגלל הפגיה וכל הבלאגן גם ניתחו אותי אז בכלל לקח לי זמן להבין שילדתי

איזה כיף🥰 וגם לי לקח די הרבה זמן להתחבר לדבי ולאהוב אותה כמו שכולם מספרים

אמרו לי שזה בגלל שהיא נולדה פגית. אבל גם בלידות טבעיות יכול להיות חוסר חיבור בחודשים הראשונים. וזה בסדר וטבעי

וואו אמא של דבושש מה עברת!! ואיזה מחזקת את! ולידיעתך אני הריון ראשון ואת רק מרגיע.. הייתי מאושפזת בגלל פריצת דיסק שבהתחלה חשבו שזה צירים וחלילה לידה מוקדמת (הייתי בשבוע22).. עדיין אמרו לי להיות עירנית כי יש לי אורך צוואר דינאמי .. בקיצור רק הרגעת🙏🏻 עכשיו שאלה לי אלייך- אם סבלתי כאבים של פריצת דיסק- נראה לך אני מסוגלת לסבול צירים?? מתכוונת ללדת בעז״ה בלי אפידורל…🙏🏻

בהריון של שוש היה לי גם פריצת דיסק. ולא ידעתי שזה פריצת דיסק. והאפידורל לא השפיע. ומאוד כאב לי. אבל פחות כאב מהלידה של דבי כי בכל זאת ידעתי לקראת איזה כאבים אני הולכת. וגם כי שאפתי טוב את הגז צחוק. אז אני אישית חושבת שהמחשבה של ללדת עם פריצת דיסק בלי אפידורל היא מאוד מפחידה. אבל בהחלט אפשרית. אבל אני מאוד ממליצה לך על גז צחוק

מהממת ומרגשת❤️❤️