האם קורה לכן שאתן לפעמים פשוט מאבדות את זה ? הבת שלי בת שנה ושבע , אחת לכמה זמן עושה קונצים באוכל . לא רוצה לאכול ארוחת ערב ( לפעמים מבושל לפעמים קליל עם ירקות , משתנה ) מציעה לה לאכול לבד , מציעה להאכיל אותה - העיקר שתאכל ומגיע הסירוב שפשוט גורם לי לאבד את זה . הרי בסוף זה מדאגה שתאכל אוכל וארוחה מסודרת ולא שטויות ומה שבא ליד ... התרגלה לפתי בר כל הזמן ( למרות שכבר החלפתי לו את הארון ) , כל פעם איך שהיא חוזרת מהגן ישר למגירה של הנשנושים ... היום פשוט איבדתי את זה , כמובן שזה לא מגיע למצב של אלימות או משהו כזה , אבל צעקות ומפה מתחיל בכי בלתי פוסק וצרחות שמי שישמע מבחוץ יחשוב שמדוברר בהתעללות ( גם רמת הצווחות שהיא יכולה להגיע אליהן מנפצת נורות ) אחרי שכל הפיצוץ הזה חולף כמובן שאני ישר מנשנשת אותה ומחבקת ומנשקת ומתנצלת גם אבל קשה לי להחסיק את עצמי באותו הרגע ואז זה יושב לי כמו אבן על הלב שאני חרא של אמא כי מתנהגת ככה לילד שלה ... זהו פרקתי .

קודם כל להעביר את מדף הנשנושים הכי גבוה שלא תדע ולא תראה מאיפה הם מגיעים ודבר שני אני מחכה שהם יגידו לי מתי הם רעבים ולא מכריחה בכח .לא רוצים אל תאכלו... הם יודעים יותר טוב מאיתנו מתי הם רעבים

תתני לילד ללכת לישון אם לא אכל א.ערב?

אם היא לא רוצה לאכול אז לא בכוח. לילה טוב נשיקה ולמיטה. יש לה מנגנון רעב ושובע. אם היא לא רוצה לאכול ובוחרת ללכת לישון רעבה זו זכותה. כמובן בהנחה שהגדילה שלה תקינה..

אני אנסה לתת וגם אגיד שאחרי שאני שולחת לישון אין אוכל. אם בכל זאת לא אכלו בעיה שלהם אין לי דרך לדחוף להם אוכל בכוח... גם לנו יש מקרים שאין תיאבון

אני באותו סרט הבת שלי בת שנה ו8 חחח.. מגיעה מהגן ורוצה פופיס או במבה אני מסיחה את דעתה בדרך יצירתית ומציאה לה מלפפון תפוח או מיץ שבדרך כלל זה בקטנה מים עם פטל וכמובן שברגע שלא עובד לי והיא נכנסת לבכי צרחות אני נותנת לה לבכות אבל מתיישבת לידה ומסבירה לה מאה פעם זה לא קל אסל עובד בסוף.. ואז בארוחת ערב אני שמה לה בצלחת מחולקת קצת חביתה או חלבון כלשהו ירקות שתי אופציות ופחממה לפעמים לחם לבד פרכית או טוסט אפילו כל עוד היא אוכלת משהו זה מרגיע אותי היא מנשנשת מהכל קצת ובסוף מכינה לה בקבוק לפני שינה שהיא אף פעם לא מסיימת אותו ככה אני רגועה