מתמודדת עם הרבה אתגרי חיים מגיל ילדות. השנים חולפות והאתגרים מתווספים. כשכבר לא הצלחתי להתמודד, הופיע גמגום. זה התחיל בגיל 6 ובעוצמה חזקה במיוחד. בהמשך היו שנים שגמגמתי יותר או פחות, אך הערפל שם ומרחף מעלי תמיד. בחודשים האחרונים כשחיזקתי יותר את הנפש, הגמגום פחת משמעותית. כשהצלחתי גם לשנות אורח חיים והתחלתי לרדת במשקל, זה חיזק את האמונה העצמית ותרם לשטף הדיבור. אבל רק באופן זמני. אני עובדת עם קהל, והפה שלי הוא אחד מכלי העבודה החשובים ביותר. כשמצאתי את הגמגום מחמיר מחדש, הייתי חייבת לעצור את הכל ולשאול את עצמי למה. התשובה מיהרה להגיע- לאחרונה הצלחתי לטפל בכל מיני חסמים שהיו לי, וכתוצאה מכך  התודעה התפתחה וקפצה כמה מדרגות קדימה . השינויים המנטליים שהצלחתי לבצע הובילו לכך שסוף כל סוף, אחרי אינספור שנים של מאבק בהשמנה- אני מצליחה לרדת במשקל. רק ש... מבחינת התודעה אני מנהלת אורח חיים מדהים בכל הקשור לפעילות גופנית, אכילה נכונה ואיזון הנפש, אך עדיין העיניים רואות את הגוף השמן מאוד שלי. נוצר פער אדיר בין ההתקדמות המהירה של התודעה להתקדמות האיטית של הגוף, וזה מה שהחזיר/החמיר את הגמגום. אז מה עושים? מחבקת את עצמי בדימיון, מסבירה לגוף  שהוא מדהים, מודה לו על השינויים שהוא עושה ועל המוכנות לעבור את התהליך הלא פשוט של הרזיה. מקבלת אותו ואת קצב הפעולה שלו, ומזכירה לעצמי שהשינוי של הגוף תמיד יהיה בקצב אחר מהשינוי התודעתי ומנטלי של המוח. המוח מוביל והגוף הולך אחריו עד שמגיע. עכשיו נותר להמשיך בתהליך, למרות הקשיים שבדרך, ולחכות שהתיהום שנפערה בין התפיסה שלי לבין המציאות הפיזית- יצטמצם. רעיונות איך להקל על העניין?

וואו איזו מדהימה את. ממליצה על טיפול

הייתי בטיפול במשך כמה שנים, עד שהרגשתי מסוגלת מספיק להמשיך את התהליך לבד

תודה 😊

וואו את אישה חזקה. מצדיעה לך סוף סוף אני מרגישה שמישהי מזדהה עם מה שיש לי. מה שאני סובלת ממנו. אני מגמגמת מגיל 12!! וזה מחמיר לפי תקופות . יש פעמים שקשה לי עם כח מילה שאני מוציאה!! מוציא ממני את הכוחות. אני הייתי בכמה טיפולים שאף אחד מהם לא צלח. לדעתי זה עמוק עמוק בתוך הנפש קשה מאודדד

*כל מילה

אוריה כל כך שנאתי את הטיפולים האישיים/פרטניים אצל קלינאית תקשורת!!!!! זה הצליח רק בתנאים הסטריליים של ה"מעבדה", ולא עבר את מבחן המציאות. לולו פיץ- בשביל להפסיק לגמגם צריך לעשות כל כך הרבה עבודה רגשית, מנטלית ושכלית. בהתחלה הלכתי למטפלת, עד שכבר הרגשתי שיש לי את כל הכלין להמשיך לבד. זה טיפול רגשי עצמי נצחי, הליך שלעולם לא באמת יסתיים. אני באמת מוצאת פורקן בכתיבה, כלי יעיל מאוד!

העניין בפוסט הזה הוא לא הגמגום, כמו ההתעסקות בשאלה איך לצמצם את הפער שבין מצב התודעה למצב הגוף. מה שהחמיר כרגע את הגמגום זה שמבחינת המוח אני כבר רזה (כי מקפידה מאוד על תזונה וספורט), אך הגוף עדיין שמן מאוד. הוא יורד במשקל, ירדתי כמעט 10 קילו, רק שיש עוד 20 לרדת. המוח והגוף נמצאים במקום שונה, ואני חושבת איך להתגבר על זה

מנסה המון המון שנים, אבל רק עכשיו באמת מצליחה. רק אחרי ששיניתי את התפיסה.

לדעתי את צריכה ממש להפוך את התודעה שלך. להעלות לך את הערך העצמי כדי להרגיש טוב עם עצמך. אפילו שזה מאוד קשה. בקשר לגמגום. אני גם הייתי אצל קלינאית תקשורת ופשוט שנאתי אותה. ממש ככה!!! הטיפול עלה 8500 שקל ולא עזר. מטפלים בתחום הזה צריכים להיות מאוד רגישים כי גמגום זה דבר שמאוד קשה להתמודד איתו. צחקו עלי בבית ספר על איך שדיברתי והבטחון שלי ירד לריצפה. עד שברוך ה מצאתי את בעלי והיום הוא אומר לי שהוא אפילו אוהב את הגמגום שלי כי זה עדין ונשי😅 איך בעלך בכל הסיפור הזה?

אוריה- התמזלנו והתברכנו!!! אף פעם לא חשבתי שמישהו יוכל לאהוב אותי עם גמגום והשמנה, בטח לא כשאני שנאתי את עצמי ורק חיכיתי כבר למות. התחלתי לצאת עם בנים בגיל מאוד מאוחר יחסית, סביבות 24, ואת בעלי הכרתי כמה שנים אחרי. הגענו בזמן מושלם אחד לתוך החיים של השני. כל כך פחדתי לדבר בדייטים איתו, עד שהשתחררתי והתנהגתי רגיל. הסתבר שהדיבור לא מזיז לו

לולו פיץ זה כל כך נורא להיות בקרבת מישהו שלא מקבל אותך איך שאת.. אם מחליטים לעשות שינוי- רק בשביל ולמען עצמנו. שמחה שאת מחליפה את תפאורת האנשים שמקיפים אותך ברגע שהם כבר לא מתאימים