היי בנות, הבן שנתיים וחצי הרבה פעמים מתעלם ממני. אני יכולה לבקש ממנו משהו והוא פשוט ממשיך בשלו ומתעלם. או לפעמים גם אם אני שואלת אותו שאלה, הוא הרבה פעמים לא עונה וממשיך במשחק או במה שהוא עושה. מישהי יודעת אם זה תקין? האם מגיל כזה צעיר זה הגיוני? איך מתמודדים? מרגיש לי שהכל צריך להתנהל במלחמה. שאם אני רוצה שיעשה משהו והוא לא מקשיב אז הדרך היחידה שלי זה להרים אותו ובלי שיתוף פעולה ורצון מצידו. מרגישה כאילו אין לי שליטה או השפעה עליו. או במילים אחרות, הוא לא שם עליי 😞

.

זה נשמע כאילו אני כתבתי את הפוסט ככה הבן שלי בול

אווו גם אני באותו מצב הבת שלי בת שנתיים וזה בדיוק הגיל של המלחמות הללו. זה תקין ובסדר גמור קחי בחשבון שזה כיל של בדיקת גבולות, הם מחפשים מאוד להיות עצמאיים לעשות הכל לבד ובעצמם או להחליט בעצמם מה לעשות. תנסי לסנן, לבחור את המלחמות, מה חשוב לך ומה פחות. אצלי בכל הנוגע לדברים שרוצה לעשות בעצמה אני משתפת אותה ככל האפשר, כמובן בגבולות שמתאימים לי באותו רגע ואם אני קצת קצרה בזמן או בסבלנות אז פחות. אבל עדיין, היא אוהבת להביא כיסא לידי במטבח אז אני נותנת לה לעשות משהו קטן, לשקשק ביצים, להחזיק סתם כפית, סתם דברים שיכולים כן לגרום לה להרגיש עצמאית אבל שלא יציגו אותי מדעתי. לגבי דברים שאני לא מוכנה אליהם, גבולות ברורים אבל בהחלט מרימה ומציבה עובדה שזה המצב והוא לא ישתנה, היא בוכה ובוכה עד שנרגעה ומבינה שבזה אין וויכוח. כמובן שאני מנסה לתת לה אופציה אחרת. למשל, אם רוצה לשחק במשחק מסוכן אני אומרת לה שזה מסוכן אהל אני מוכנה שתשחק בקופסאות או משהו כזה סתמי, אם גם זה לא מצא חן בעיניה אני לא מוותר ומסבירה שזה מסוכן ויש דברים שאסור לעשות ואין וויכוח. הרבה הרבה סבלנות ולהבין שזה הגיל שלהם לבדוק את השטח

גם אצלי ככה..😑

רוב הילדים בגיל הזה אותו דבר

לחברה שלי אותו סיפור.. היה לו בעיה עם אדנואידים היה צריך לעבור ניתוח, בדקתם שמיעה?