(מי שלא ילדה ומי שעוברת זירוז לא לקרוא! וגם מי שאוכלת) סיפור לידה 9/12/2021 (עבר 5 חודשים ומרגישה סוף סוף מוכנה ורוצה לשתף את הסיפור שלי) תאריך 8/12/2021 שבוע 41 הגעתי לביקורת בבוקר, הכל הלך טוב וחלק אין צירים הכל תקין, אבל, בגלל שנפלתי לפני כמה ימים והגעתי בעקבות זה למיון ביקשו ממני אם אני רוצה לעשות זירוז של בלון, בהתחלה צחקתי "מי לא הייתה רוצה לעשות זירוז" התלבטתי ושאלתי את שתי הנשים שהיו בחדר שאחת מהן בדקה אותי, והן אמרו שכן הן היו עושות את זה, אז הלכתי על זה, למרות שפחדתי למות! שמו לי את הבלון, צעקתי מכאבים כן זה כאב לי! (כל אחת וסבל הכאב שלה) שמו לי לוק ביד לכל מקרה, ועליתי למחלקה, הייתי במסדרון (חיכו לתוצאות של הבדיקת קורונה) הסתובבתי קצת עם הבלון הלכתי חזרתי, נשכבתי במיטה כשצירים מתחילים לתקוף אותי, לא סדירים שמגיעים פעם בחצי שעה, או כמה פעמים, בצהרים הכניסו אותי לחדר של המחלקה (תוצאות הגיעו יצאתי שלילית לקורונה) נכנסתי לחדר, בן הזוג היה איתי הגיע לא מזמן, היה לי צורך להתפנות הלכתי לשירותים והבלון יצא, (חשבתי שזהו יש פתיחה, לפחות ככה אמרו לי שאם יוצא הבלון יש פתיחה) קראתי לרופאה, באה בדקה אותי ואמרה שאין פתיחה וצריך להשים שוב בלון רק גדול יותר, הלכתי אחריה, והיא ניסתה להשים לי עם המכשיר אבל המכשיר קטן אז לקחה מכשיר גדול יותר, כאבים למות! לא יכולתי לסבול את הכאב הזה יותר וביקשתי ממנה להפסיק מיד! הפסיקה וחשבתי מה לעשות, רציתי לעזוב הכל וללכת כי להשים עוד בלון לא בא בחשבון, ואין מה לעשות חוץ מבלון, לקח המון זמן והחלטתי בסוף להישאר ולנשים בלון בצורה ידנית, כי הרופאה אמרה שתנסה לשים לי בלון בצורה ידנית ללא המכשיר, כשהחלטתי להישאר, הרופאה הייתה בניתוח חירום, ובלילה בערך בשעה אחת, היא חזרה  ובאה  אלי והלכנו יחד למיון שזה חמש דקות הליכה לשמה, ואותה אחת ששמה לי בבוקר את הבלון, יצא שגם בערב רק שהפעם זה שתי בלונים גדולים, גם כאב אבל שרדתי, חזרתנו למחלקת נשים, שכבתי קצת בחדר והזירוז התחיל לעבוד מהר! צירים סדירים וכואבים, אחרי רבע שעה הרגשתי צורך שוב להתפנות אבל רעדתי ממש! ולא ידעתי למה, כי לא היה לי קר, הלכתי רועדת לשירותים הבלון יצא, ואני רועדת למות! אמרתי לבן זוגי שילך אליהם מהר כי אני רועדת ממש! הלך קרא להם והאחות הגיעה, חשבה שאולי קר לי, הרגיש לה מוזר שאני רועדת ואמרה שזה כלום, ושוב אמרתי לבן זוגי שיקרא כבר למישהו לא טוב לי, היו לי צירים ורעידות, הרופאה באה בדקה פתיחה וגם לקחה דם, אולי יש חיידק, ואמרה שיש לי פתיחה של שלוש אצבעות עולים לחדר לידה, בשעה אחת וחצי שתיים בלילה, הגענו לחדר לידה המיילדת בודקת ואומרת שאין פתיחה ופתיחה של בלון זה לא פתיחה רגילה, בקיצור נקצר קצת, שמה לי פיטוצין שרק מתגבר ומעלה יותר ויותר את רמת הכאב של הצירים, הגיע השעה חמש בבוקר בערך (כבר לא זוכרת את השעה המדוייקת) פתיחה מלאה ויאללה תלחצי, אני לוחצת ולוחצת וכלום לא קורה, באו אנשים שאחד מהם רופא ילדים,  והבינו שטין מה לעשות, הגוף לא מוכן ללידה בגלל הזירוז, אני לוחצת והתינוק בכלל לא באזור שצריך להיות, אחרי כמה לחיצות כנראה משהו השתנה אבל התינוק לא יוצא, בחדר היה גם רופא ילדים ויאללה עושים וואקום, כאב לי מאוד והתינוק היה בחוץ בשעה שש בבוקר, כמעט שעה רק לחיצות, שמו אותו עלי רחוק ממני הוא היה באיזור הבטן, לא יכולתי להרים אותו הוא היה כבד לי ועדיין כל הזמן הזה הגוף שלי עדיין רעד, לקחו את התינוק מהר הרופא בדק אותו, ניקו את התינוק והביאו אותו לבעל, כי אני לא יכולתי להרים אותו לא נתנו לי למרות שממש רציתי וכאב לי שלא נתנו לי אותו, המיילדת נתנה לי זריקה להתכווצות הרחם, אחרי עשר דקות אפילו פחות, התינוק הלך לתינוקיה ובן זוג הלך לשלושת הילדים לסבתא לשלוח אותם לגנים, אמרו לי שבשעה שבע אני יורדת למחלקת יולדות, אבל זה לא קרה, הייתי כבר במיטה אחרת מוכנה לרדת, באה רופאה לבדוק אם אני יכולה לרדת למחלקה לחצה על הבטן ויצאו מלא נוזלים וגושים, חזרה אחרי שעה ושוב לחצה ושוב נוזלים וגושים יוצאים, קראה לרופאה אחרת וגם היא לחצה על הבטן שלי ושוב נוזלים וגושים, נותנים לי זריקה בצד השני של הטוסיק להתכווצות הרחם, אחרי שעה באים לבדוק לא עוזר, קוראים לרופא בא בודק עדיין יש ניזלים וגושים אוקי שמים לי חמישה נרות לכיווץ הרחם, ואני בנתיים סובלת ממש, לחץ הדם שלי נמוך והיד שלי ממש כבדה בקושי הצלחתי להרים את היד לבדיקה של לחץ הדם, בקיצור סבלתי את חיי, אחרי שעה הרופא חזר עם כל הרופאים שבדקו אותי וגם שלא בדקו, אחרי שלאשו לי את הבטן שלושים פעם כאילו היה בצק לשבת, הוא החליט לבדוק את הקרומים או משהו כזה, אחרי שבדק באולטרסאונד ולא ראו כלום (מרוב כאבים נשכתי את השפה התחתונה שלי כל פעם שלחצו לי על הבטן) רופאה אחת התתילה לבדוק עם נקרע הקרומים, והכניסה אצבעות בדיוק איפה שיצא התינוק, סבל של חיי המקום עוד שורף הלידה עוד טרייה, והיא מכניסה עמוק יותר וממשיכה לבדוק כשסיימה לא מצאה כלום  אבל עדיין נוזלים וגושים יוצאים ממני, אז מה הרופא המומחא החליט (זה מה שהבנתי שהוא מומחא או לא יודעת מה) החליט שצריך לבדוק בתוך הרחם והביא את המכשיר הזה, זה מכשיר ששמים איתו את הבלון זה מכשיר כזה שפותח את המקום או משהו כזה, ניסיתי מלא פעמים להסביר כי אולי לא הבינו "אני אחרי לידה בבקשה זה עוד שורף אין לי כבר כוחות" בסוף הרופא החליט שעושים לי הרדמה, כי אני עייפה ואין ברירה, הסכמתי, כי הרופאה הלחיצה אותי "אין לך ברירה חייבים לבדוק את זה, זה לכל החיים" הבנתי שזה מקרה של חיים או מוות, כתבתי למשפחה שלי שיתפללו עלי, פחדתי פחד מוות נכנסתי להרדמה בפחד איימים, כשהתעוררתי בשעה 12 עברתי למחלקת יולדות בשעה אחת בצהרים, הבנתי שמה שהיה לי זה שחלק מהשיליה נשארה בפנים ויצרה את כל הבלאגן הזה, אחרי כל הבאלגן הזה הרגשתי שלא יכולה לטפל בתינוק שאני לא מתחברת אליו ושאני לא רוצה ולא מסוגלת, והרגשתי חרא של אמא, שאני רעה, במשך בתגובה

והרגשתי חרא של אמא, שאני רעה שלא מסוגלת ולא רוצה שישאר איתי בלילה, זאת הרגשה נוראים, לא הרגשתי שאני אוהבת אותו. (אגב רק כשתעוררתי מההרדמה הרגשתי את הכאב של השפה שנשכתי כל כך הרבה פעמים, כנראה מכל הכאה שעשו לי לא הרגשתי בכלל שפצעתי את עצמי בשפה) בערב הצלחתי להתקלח ורק בחמש לפנות בוקר קיבלתי את התינוק, ואשכרה הצלחתי קצת לקום מהמיטה ולטפל בו, ואז הרגשתי מוזר, אני מחבבת אותו אבל לא מחוברת אילו, ילדתי ביום חמישי וחזרנו הביתה ביום שבת, הבית היה ריק הילדים אצל סבתא, התנקתי במקלחת כמו שצריך ירק בערה הרגשתי לתינוק חיבור אבל לא חיבור לא משהו רציני, בקיצור עברתי סבל ונכשיו אלרי 5 חודש אני מטורפת על הקטן הזה, ועל שלושת נילדים שלי שקיבלו את התינוק במון חיוך התלהבות ואחד לא הבין מי זה היצור הקטן הזה שזז ככה, במכתב שיחרור לא היה רשום שנשארה לי השיליה ושעברתי הרדמה, אבל בעיניי זה כבר לא חשוב, אני רוצה רק לשכוח ממה שעברצי כי זה טראומה רצינית בשבילי, (אי אפשר באמת להבין מה הרגשתי אם לא חובים את זה) ובעזרת ה' שאף אחת לא תעבור את מה שאני עברתי, ועברתי את הסבל הזה לבד בלי אף אחד לידי, שיעזור וינסה לעודד אותי (איכשהו) אקוך מידי סליחה על זה..

וואוו איזה אלופה !!! כמה זמן לקח לך לרשום את זה? מאחלת לך בריאות טובה וגידול קל ושמח

את מלכה וגיבורה ולביאה אמיתית שנלחמה עד הרגע האחרון!! הכי חשוב שאת והתינוק בריאים ועכשיו תוכלי להתאושש מהטראומה הזאת

המון בריאות מזל שאת כבר אחרי זה 💕

איזה גיבורה את! טוב שיש אנשים שמשתפים זה נותן כוח ❤️

אלופה שאת את צריכה להיות גאה בעצמך עכשיו נותר לך להיות מאושרת ביחד עם הבייבי החדש והמשפחה המון המון מזל טוב.

תודה רבה בנות, איה כיף שיש נשים שיכולות להבין אותי מבלי להכיר, המילים שכתבתן נותן לי כוח והרגשה טובה, תודה לכולן 😍

ואי פשוט גיבורה אין מילים לידה זה דבר קשה ( הצירים ) אבל מה שעברת ואוו ארבה בריאות ונחת ובאמת את מדהימה

מירי תודה רבה רבה לך 😊 כולן פה עודדו אותי וגרמתן לי לחיוך ולהרגשה טובה האמת תמיד כיף לי לקרוא את התגובות כאן