איך מחנכים תינוק אם בכלל? אני מפחדת שהילד שלי יהיה לא מחונך, מאלה שמה שהם רוצים אז מיד הם מקבלים אחרת צרחות, הוא כרגע בן 6.5 חודשים ואם לא מקבל יחס לפעמים ישר בוכה צורח ועוד מתעצבן שאני מסתכלת ולא מרימה אותו עושה עם הרגליים מטיח אותן על הרצפה ומתעצבן וזה לא מוצא חן בעייני😵‍💫 מפחדת מההמשך…. מה אתן מייעצות?

את לא ממש יכולה לחנך תינוק. קודם כל כרגע הוא ממש קטן אבל כשהם מתחילים לרצות דברים ולפתח עצמאות, לשים פשוט גבולות ברורים של מה כן ומה. לא ומתי ואיך וכו, מעבר לזה כל ילד יש לו אישיות ואופי, לא הכל תלוי בנו ההורים, בעיקר גבולות.

מדברת איתך על גיל שנה- שנה וחצי ומעלה. עכשיו הוא פצפון

הוא קטן זקוק לחום ואהבה תדברי אליו תמיד שאת עסוקה ..

בגדול את צריכה להבדיל מתי מדובר בצורך (רעב חיתול רטוב קרבה וחום כי נבהלו ממשהו או היה להם סיוט או משהו בסגנון וכו) לבין פינוק. בגישה שאני הולכת איתה הם עוד לא יודעים לעשות מניפולציות חמורות בגיל הזה אז מבחינתי אם ממלמל ורוטן בקטנה כי למשל מנסה להתהפך ולא מצליח אז לא אפגע לו בעצמאות ואתן לו להמשיך אבל אם מתחיל לצרוח ולבכות כבר אתן מענה לבכי כי גם צריך לתת להם ביטחון. מה גם שאנחנו לא תמיד מזהים את סיבת הבכי, ואם עכשיו הוא בוכה כי נורא רעב או נבהל ממשהו וזו הדרך שלו לומר את זה ולא סיפקת לו את הצורך הוא במצב של חוסר אונים ולא הייתי רוצה שאף תינוק יגיע גם לזה. שוב זו הגישה שלי ושל רבים, כל אחד בוחר את הגישה שלדעתו נכונה.

בגיל הזה אין לחנך, הוא תינוק צריך חום ואהבה . הוא תמיד צודק. שיגדל שימי לו גבולות ברורים מה מותר ומה אסור ותחנכי אותו לעצמאות ולהפעלת שיקול דעת. כרגע זה לא רלוונטי כי אין לו את מה שנדרש כדי לקבל חינוך .

זה לא חינוך , זה טמפרמנט כרגע את צריכה לתת לו מענה למה שדורש גם אפ הוא הכי מרגיז והכי צרחן העולם , תחבקי ותכילי אותו זה הדרך שלו לבטא את התסכול ולא ממש מעיד על מה שיהיה בהמשך יחד יעם זה , כמו שרשמתי , לתת מענה מלא , אחרת גורר אחריו עוד קשיי התבטאות ותסכולים כי זה כמו כדור שלג

לא הייתי קוראת לזה לחנך אותו, כי הוא עוד קטן מידי בשביל זה.. אבל אני כן לא ישר ממהרת להרים ולהציל תינוק שמתבכיין. נגיד תינוק על הבטן שמתלונן כי מתעייף, אז אני יושבת ליד ומנסה לשמח אותו, אם עדיין מילל אז אני הופכת (ולא מרימה) ומשחקת איתו ככה, או למשל תינוק זוחל שנתקע במשהו ולא מצליח לעשות מה שרצה, אז אני באה לידו ומעודדת אותו לעשות לבד, להצליח, אם קשה מידי אז קצת עוזרת.. אם ממש נתקע אז כן מרימה. אבל בגדול מנסה לתת לו להתמודד קצת לבד עם תמיכה שלי לפני שאני פותרת לו את הבעיות בעצמי... וכמובן מדברת איתו תוך כדי, במיוחד אם זה נגיד זמן שהוא מחכה לבקבוק וכבר עצבני, אז אני מדברת ואומרת, עוד רגע הבקבוק יהיה מוכן.. וכאלה.. ממש ממש לא להתעלם, ילד/תינוק לא משנה באיזה גיל צריך לדעת שההורים שלו יעזרו לו ויתמכו בו כשקשה לו. זה לא אומר שהוא צריך לקבל הכל, אבל כן לתת יחס.