אני מרגישה כל כך עצבות פנימית ואני אפילו לא יודעת להסביר למה. יש לי כל כך הרבה סיבות ללמה אבל אני מרגישה שרק אני יכולה להבין את עצמי. אני מנסה לדבר עם אחותי על הרגשות שלי והיא פשוט לא יודעת עד כמה זה גרוע. אולי כי היא כבר התרגלה לשמוע ממני דכדורים ותסכולים. וכבר כתבתי צוואה ובקשתי שאחותי תהיה אפוטרופוס על הבת שלי בתקווה שבכלל יסכימו לזה כשלא אהיה פה😞 אבל די נמאס לי. באלי שאלוהים יבוא וידבר איתי😞פרקתי פה סליחה. ואל תגידו לי לפנות לטיפול כי זה לא יקרה.

עצוב לי לשמוע שככה את סובלת ... באהבה אוכל לעזור לך בכמה עצות שעזרו לכמה אנשים שהיו במצבך... אם תרצי ליצור קשר בשמחה , את לא לבד!

מרגישה כאילו אני כתבתי את הפוסט..אני כל כך מבינה אותך אהובה וזה טוב שאת משתפת מישהו ברגשות שלך אני לעומתך לא משתפת …מאחלת לך שתהיי מאושרת ותתחזקי בשבילך ובשביל הילדה שלך.שולחת לך חיבוק❤️❤️

מחבקת אותך מרחוק אם את רוצה עוד חברה סתם לשפוך את הלב אם יש משהו לעזור הכי בשמחה בעולם אל תהססי תרשמי וארשום לך את המספר שלי באהבה בעזרת השם רק בשורות טובות אהובה❤️❤️

יקרה, את ממש לא לבד! מבינה אותך כל כך. הלוואי והיה לי את המילים הנכונות שיכולות לחזק, לעודד, לשמח. לפעמים הייתי מתחילה לדמוע עם עצמי מתוך תחושת כאב פנימית. מדי פעם היה לזה טריגר שהכאב הזה היה מתלבש עליו, אבל לפעמים גם בלי. יש ימים טובים יותר, ויש ימים טובים פחות. מבינה אותך🤗❤️