היחסים של בעלי ואבא שלי תמיד היו בעייתיים, תמיד מוצאים על מה להתווכח ולא מסתדרים. אבא שלי זרק לבעלי שהילדה (יש לנו תינוקת) צריכה להיות דומה לאמא. בעלי לקח את זה מאוד קשה וטוען שאבא שלי חושב שהילדה מכוערת ושהוא לא יראה אותה בחיים יותר ושהוא גמר איתו ולא יבוא למשפחה שלי יותר. הוא מאוד רגיש לאבא שלי בגלל ההיסטוריה שלהם והוא צעק אני שונא את אבא שלך , אין בנאדם שאני שונא יותר ממנו. איך אני אמורה להתמודד עם זה ? הסברתי לו שלא הייתה לו כוונה להעליב ושגם הוא בזמנו אמר שהילדה צריכה להיות דומה לאמא… אבל הוא באמת בהיסטריה ולא מוכן שאמא שלי שהייתה אמורה לשמור על הילדה מחר תשמור עליה. באמת שאני לא יודעת איך אפשר לגשר ונמאס לי להיות באמצע. אבא שלי הוא הכל בשבילי … קשה לי מאוד

תגידי לו שאם הילדה דומה לאבא סימן שאת מאוהבת בו… ושהם מדברים שטויות. תרגיעי אותו, תראי לו שאת בצד שלו, מנסיוני זה ממש חשוב לזוגיות

תדברי עם אבא שלך שיוריד פרופיל איתו ועם בעלך שלא יהיה כל כך רגשי

עם אבא שלך ניסית לדבר? זה שהוא הכל בשבילך זה לא אומר שאי אפשר להעמיד אותו במקומו אם הוא מתייחס לא יפה לבן זוג שלך.

חייב ליצור שלום בית כדי שלא תעמדי באמצע. אני רק מתארת לעצמי כמה לך קשה. אפילו יותר משלשניהם קשה.. הורים מעירים , בין אם זה חמה לכלה ובין אם זה החם לחתן. זה קורה בהרבה משפחות. זה לא נעים. אני מבינה... אבל צריך להתעלות ולשמור על שלום בית למענך ולמען הנכדים. ניסית לדבר עם אבא?

אני באמת לא רואה סיבה למה זה מעליב שאבא ירצה שהנכדה תהיה דומה לבת שלו , אני מכירה את אבא שלי ויודעת שלא הייתה לו כוונה להעליב והוא הכי על קוצים ליד בעלי ואני גם הערתי לו שלא יגיד ככה ולא יגיד ככה אז חצי מהזמן הוא שותק ובעלי על כל דבר קופץ, שוב כי הוא נורא רגיש אליו .אני לא מצדדת פה באבא שלי הוא באמת יכול להוריד פרופיל אבל לא בכל הדברים … הוא לא צריך לפחד להוציא מילה מהפה

אני חושבת שאת צריכה להיות בצד של בעלך. אם תראי לו שאת איתו (גם אם את לא מסכימה) אז יהיה לו קל יותר לקבל את ההערות של אבא שלך. אל תתרצי את ההתנהגות של אבא שלך, תתמכי בבעלך לא משנה מה. אצלנו (כמה שזה אולי ישמע מוזר) אבא של בעלי כל הזמן זורק הערות לבעלי (הבן שלו, כן?) דברים בקטנה כאלה, אבל שגורמים לו להרגיש פחות שווה, או לא בסדר וכאלה... ובעלי גם רגיש וגם עדין, אז הוא בחיים לא יענה לאבא שלו, אז בהתחלה הייתי כל הזמן אחרי דברים כאלה מדברת איתו לבד ומחזקת אותו שהוא בסדר... לאט לאט התחלתי גם לענות לאבא שלו. זה עשה ממש טוב לבעלי לדעת שאני איתו לא משנה מה. (והאמת שרוב הזמן הסכמתי עם אבא שלו, רק הדרך שבה הוא אומר את הדברים פחות נעימה....)

את צודקת, גם בעיני זה לא מעליב. אבל יש מצב שבעלך אוגר כבר את כל ה"הערות" ועכשיו כל מילה מאבא שלך תיראה כמו משהו ענק. לא כדאי לבחור צדדים, כדאי לכוון לשלום בית כמה שניתן. לתת לבעלך תחושה שאת לצידו. יחד עם זאת לפי התיאור שלך נשמע שבעלך לא מוכן ללכת לקראת, ושאבא שלך כן "הולך על קוצים" (שזה כשלעצמו לא כיף) אבל יש כאן השתדלות מצד אבא. בעלך לא צריך לספוג עלבונות לא משנה ממי, כמובן, אבל כן צריך לראות שאבא שלך משתדל, ולראות אותך ושאת באמצע לא אשמה , סך הכל רוצה משפחתיות .

כנראה בעלך מקנא בדיוק בגלל זה שכתבת שאבא שלך כל עולמך..

אם אבא שלך הכל בשבילך אז בשביל שלום בית הוא צריך לשתוק. ילד יוצא דומה לאחד מההורים זה בטוח אבל אף אחד לא יכול להחליט או לדעת מראש למי הוא יצא דומה. אין לי מושג מה הסיפור שעומד מאחורי היחסים בינהם אבל זו ממש לא תחושה כיפית להרגיש לא שייך/אהוב במשפחה של הבן/בת זוג שלך. הוא לא יבין את אבא שלך כי הוא לא הבן שלו ואין לו את הרגש שלך יש כלפיו, לדעתי תהיי יותר אסרטיבית ותגידי לאבא שיפסיק לפני שבעלך שזה יגיע למצב שבעלך יחליט שנמאס לו והוא יפרק את החבילה.

ועזב את אביו ואמו ודבק באישתו. אישתך/בעלך זה קודם כל, מקום ראשון. לפני ההורים ולפני הילדים. לא שאת צריכה לריב עם אבא שלך, אבל צרם לי המשפט "אבא שלי הוא הכל בשבילי" בן/בת הזוג תמיד במקום הראשון, בסופו של דבר כשמגיעים לגיל 80 רק הם נשארים, ההורים לא איתנו והילדים כבר עזבו את הקן ומקסימום מתקשרים לשאול מה נשמע פעם בכמה ימים.

צריך איזון . (זו דעתי) בעשרת הדיברות כתוב כבד את אביך ואימך. אסור לשכוח את ההורים, וגם בעל הוא במקום חשוב מאוד. אך אלו מקומות שונים ואין צורך להשוות. הבעל והאבא צריכים לפתור את העניין בינהם. שם אותך במקום שצריך לבחור ואסור להיות במקום כזה. אין סיבה בעולם לבחור בין בעל לאבא. זה לא אותו מעמד, לא אותו קשר. שיפגשו בינהם וידברו ויפתרו את העניינים למען שלום בית. למענך ולמען הילדים. זה לא נשמע דבר לא פתיר.