"אבא, אמא, בואו לראות אותי!" קרא דניאל בן ה-4 בהתרגשות לאביו ואמו, שהיו עסוקים במטבח ובגינת הבית. "בואו לראות כמה גדלתי.. כמה גבהתי.. תראו – עוד מעט אגדל ואעבור את מגדל הלגו שבניתי בעצמי.. עוד מעט אבנה אותו עד שיגיע לשמיים!" "ואוו" אמרה אמא ומחאה כפיים. "ואיך בדיוק המגדל יגיע לשמיים? עד כדי כך תהיה גבוה?" "ברור" ענה דניאל וכולו חיוך אחד מתוק. "אגיע עד לשמיים". "חס וחלילה" לחשה האם בפחד. "בעוד מאה שנה, אולי. לא לפני כן". "כל הכבוד ילד יקר שלי" אמר אבא. "שווה תמונה!" אבא ואמא הביאו את הנייד, צילמו תמונה אחת. ועוד אחת. ועוד אחת לסיום. ככה, עם ידיים לצדי הגוף.. הוא רצה להיות חייל כשיגדל. ככה, עם החולצה של מסי.. הוא רצה להיות כדורגלן כשיגדל. ככה, לצד המגדל הגבוה.. זה שתכנן לבנות אותו עד שיגיע לשמיים.. ואז לגדול ולעבור אותו.. להגיע עד לשמיים. ***לזכר דניאל טרגרמן מקיבוץ נחל עוז שנרצח ביום ו' 22.8.14 מפצצה שנחתה בסמוך לביתו. לזכר ילד מתוק, שלא זכה להיות חייל, שלא זכה להיות כדורגלן, לזכר ילד שנשאר בן 4 לנצח.. לזכר ילד שהגיע מוקדם.. מוקדם מדי, עד לשמיים..

😢🥺😞

😭😭😭

לא קראתי הכל קראתי בערך כי כבר ידעתי שזה מה שכתוב,אני לא מסוגלת לשמוע סיפורים כאלה ואחרים, כואב לי מידי,

😥😥😥

וואי וואי...איזה עצוב .שלא נדע😢