היי אני בשבוע 17+3 הורמונלית ופגועה מהמשפחה של הבן זוג שלי. ניכנסתי להיריון לפני שהוא הציע לי נישואין ההריון לא היה מתוכנן אבל בכל זאת התרגשנו ושמחנו ממנו וגם אמא שלי וכל המשפחה שלי. לעומת זאת המשפחה שלו קצת פחות התלהבה. מתחילת ההיריון זה היה ככה וגם כשהלכנו לראות אולם ולסגור חתונה כל תאריך או אולם שראינו ורצינו לאמא שלו זה לא התאים. כרגע ממש אבל ממש נישבר לי מהמשפחה שלו ואני סיימתי להיות חמודה איתם ומה שקורה זה שעכשיו הם ניפגעים ממני ומההתנבגות שלי וכל הזמן רק מתלוננים לו עליי. אני אמרתי לו שאני בסך הכל הפסקתי להיות צבועה וחמישה איתם ושאני ניפגעתי ראשונה. הוא מבין את זה הוא יודע את זה ותומך בי אבל כאילו כואב לו על המצב וגם לי לא נעים שהוא באמצע עכשיו. יש אולי דרך סוג של להרחיק אותם קצת מבלי לצאת אשמה. כי רוב הריבים שלנו זה גם בגללם. אני לא רוצה לנתק אותו מהמשפחה אבל אני רוצה שיתנו לנו קצת ספייס קצת מרחב לנשום ושיהיו פשוט שמחים בשבילנו ובכלל מההריון. זה הריון וחתונה ראשונה אצלם במשפחה

קל לדבר ולייעץ שאתה לא בנעליים. זאת תחושה נוראית! זאת המשפחה שלו,לעולם זה לא יילך ראש בראש. ורק מפסידים יהיו פה. אני מציעה לך להתעלות על עצמך ולפעמים צריך גם לבלוע את הצפרדע. ממש לנשוך שפתיים. בן זוגך רואה שלא קל לך והוא נקרע בין שתיים. תחשבי איזה קשה זה. ברגע שאת לא משיבה מלחמה חזרה הצד השני רואה שאין במי להילחם. זה לא שווה את הריבים בזוגיות אני מבטיחה לך. זה רק הולך ומתעצם. את אישה את יותר חכמה מבן זוגך. תעשי דברים בחוכמה גם אם זה קשה. תחשבי על זה.

תתני לו להתנהל מולם, תמזערי מגע ושכל הבקשות יעברו דרכו.

אני מבינה שאני נישמעת קטנונית פשוט מההתחלה של ההריון ניכנסתי לדיכאון בגללם. במקום לשמוח שהבן שלה מתחתן אמא שלו רק התלוננה על כל אולם או תאריך שבחרנו. אני לקחתי צעד אחורה אני לא משתפת יותר כלום אני עושה איתה שיחות קצרות ישר ולעיניין ומזה היא נעלבה. שאני לא משתפת ביותר מידי מידע כמו פעם ושאני כביכול קרה. זה הגיע למצב של היא שאלה איך ניכנסתי להיריון ולמה דווקא עכשיו. כאילו למה במשך שלוש שנים שמרנו ולא ניכנסתי ופיתאום כן. והיא שאלה אותי ממש בישירות למה אני לא על גלולות (שזה לא עושה טוב ואני ניסיתי כבר כמה סוגים) ואם הקונדומים יקרים מידי בשבילנו. ומשם התחיל הפיצוץ ומשם תפסתי מרחק וירד לי החשק מהם. אמא שלי שהיא זאת שהייתה אמורה להילחץ מזה שהילדה שלה בהריון ועדיין לא נשואה היא קיבלה את זה באהבה והיא הכי תומכת בעולם. אני לא מבינה למה היא לא יכולה לעשות את זה בשביל הבן שלה.

תתרחקי מבני משפחה רעילים.. עזבי אותך לא נעים כן נעים זה לא משנה. מי שלא יודע להתנהג אלייך בכבוד, להעיף. במיוחד בהריון. מצב הרוח שלך זה המזג אויר של העובר.

לא מכירה אותה, אבל הייתי אומרת בישירות שהשאלות האלה מדי אישיות לך ואת לא מרגישה בנוח לשתף, וזה רק מרחיק ביניכן. אם ברמת חשוב לה הקשר היא תצטרך להפסיק לדבר על זה. ב"ה התברכתי בחמות מקסימה, אבל כשיש דברים לא נעימים כדאי לשים את הגבול בטוב טעם על ההתחלה. אצלי הייתה פעם אחת סיטואציה שבעלי רב איתה, והיא התקשרה אלי כי הוא לא רצה לדבר איתה. אמרתי לה בכנות שלא נוחה לי הסיטואציה שאני ביניהם, שהוא הילד שלה והיא צריכה לפתור את הדברים מולו בלי לעקב אותי. והיא קיבלה את זה. השאלות החודרניות שלה לא יפסיקו, זה יזלוג גם לתחומים אחרים אם לא תגידי לה ישירות שלא מתאים לך לדבר על זה.

מסכימה עם כל מה שאמרו לך כאן. ייתכן שבגלל שזה היריון ראשון ולידה ראשונה קשה לה לשחרר את הנסיך שלה להיות עם מישהי אחרת ( שלא היא) בינתיים כשיצאתם אולי לא ייחסה חשיבות אבל כשילד נכנס לתמונה זה כנראה מרגיש לה רציני יותר והיא נלחצה. את לגמרי לא צריכה לענות לה על שאלות אישיות אבל אולי כן לנסות לראות את הצד שלה. אולי תפתיעי אותה בזר פרחים וחיבוק ותגידי לה. אני יודעת שגם לך לא קל אבל בואי נבין שאנחנו באותו הצד. ואם זה לא יעבוד פשוט כל פעם שהיא מעצבנת אותך תחייכי אליה את החיוך הכי מקסים שלך והיא לא תבין מאיפה זה בא לה. וככה אולי תרד ממך . שיהיה בהצלחה .

אני חוויתי חמות דומה למה שאת מספרת, ואני הייתי ממש נדהמת וכועסת כמה היא הייתה פוגעת בי ובנישואים שלנו. ובעלי בזמנו מהצד היה שותק לה, מבין אותי אבל גם כועס עליי שאני לא אוהבת את המשפחה שלו. את צודקת, אבל לטובת המשפחה שלך שאת בונה עם בעלך, אם לא תתעלי על זה באמת ותבליגי, ותגידי לעצמך שזה מי שהיא ולמרות שלא נעים זאת אמא של בעלך ואי אפשר לשנות את זה, זה יגרום לריחוק בינך לבין בעלך שבסוף לא יהיה קל, או אפילו בלתי אפשרי לגשר. כי כמה שהיא נוראית, זאת עדיין האמא שלו. הוא נעלב כל פעם שאת מתלוננת עליה, ולא משנה כמה הוא חושב שאת צודקת, זה פוגע בו שאת שמה אותו במקום הזה.

בקשר לאולם אתם קובעים איזה אולם ותאריך למה צריך לשאול אותה על זה?

מאוד פשוט כל בקשה/שאלה שיש לך אליהם את מעבירה דרכו, הוא מדבר עם אמא שלו על התאריכים על האולמות ואת לא אומרת כלום, ואז הוא חוזר אליך תשובה, הוא מתווך, ואת צריכה ששניכם תהיו באותה דעה כדי שהדברים יעברו כמו שצריך, תדברו בניכם תסכמו דברים ואז תשלחי אותו