שבוע 36, הלחץ וההתרגשות מתגברים... בעלי בימים האחרונים מתחיל לאבד את זה קצת.. לדעתי הוא מפחד. הוא מרגיש לחץ כלכלי ולחץ להיות אבא. אולי חושש לא להיות אבא טוב לא יודעת אבל זה משפיע עליי ואני לא ממש יכולה להכיל אותו יותר. אני מרגישה שהוא מתעצבן בקלות מכל דבר.. כל דבר שקורה בחיים ומכל דבר שאני אומרת. אם יהיו לי צירים פתאום באמצע הלילה אז לדעתי התגובה הראשונית שלו תהיה כעס על שהערתי אותו ורק אז הוא יבין. לא כל כך נעים לי להתהלך על ביצים אבל אולי הגעתי לסף הסבלנות שלו. הוא הכיל והכיל כל ההריון ואולי נגמר לו האוויר... הוא ממש נאטם ביומיים האחרונים. לא מוכן לשמוע כלום ממני. אם אני אומרת את הדבר הכי קטן או החשש שלי בתור אמא לעתיד הוא מגיב לזה בצורה די דרמטית וכזה מתלהם.. לא משתף פעולה עם השיחה. לא יודעת איך לגשת אליו.. אולי צריכה לתת לו ספייס.. אבל הוא מבלבל אותי מצד אחד אומר שהוא צריך ספייס מצד שני הוא קורה לי לישון איתו כי הוא מתגעגע לישון יחד (אני מעדיפה לישון בנפרד כי אני זזה מלא ונוחרת וזה מפריע לו וגם לי כי אז אני לא יכולה להיות נינוחה בשינה שלי). אוף.. מה לעשות? מישהי מכירה את הסיטואציה הזו וחוותה משהו דומה?

קודם כל חשוב שתהיי רגועה ואל תהיי מודאגת זה ממש חשוב בשבילך וגם בשביל העובר שלך אולי הוא באמת בלחץץ אני בטוחה שאם תעירי אותו בלילה בגלל צירים או ירידת מים הוא ישר יעזור לך!! וחלילה ולא, יש טלפון תתקשרי לאבא אמא או אמבולנס. תמיד תזכרי שבורא עולם איתך צמוד. תני לבעלך את הספייס שלו למרות שהוא חוצפן כן? חח אבל לא נורא, זה טבעי.. בסוף הוא יעריך אותך על זה

תודה מאיוש את צודקת!

אני חושבת שהוא יותר מפחד כי כמה שהוא חווה איתך את ההריון הוא בכל זאת יכל להתנתק מזה. הוא לא חווה את ההריון 24/7. הוא לא מקושר לעובר אפילו חצי ממה שאת. ופתאום הוא קולט שהוא הולך להיות אבא, ושהוא הולך לדאוג לייצור קטן ומושלם שתלוי הרבה גם בו, והוא קולט שכל הכסף שהוא חוסך זה בשבילו. זה הלם חזק. בע"ה זה יעבור לו ואתם עוד תצחקו על זה שהוא כל כך פחד. אני בטוחה שהעצבנות שלו זה מפחד וחוסר אונים. תשתדלי לשדר לו שהוא הולך להיות אבא מצויין וכמה התינוקי יאהב אותו

תודה אמא של דבשוש. מילים חזקות ומחזקות! האמת שדיברתי איתו בסוף ואמרתי לו שאני יודעת שהוא מפחד וכו' והוא אכן הודה זאת בפניי. אמרתי לו על הצירים ואמר שברור שלא יכעס ויתמוך בי , ואיך בכלל אפשר לחשוב אחרת... בסוף כן ישנו ביחד וזה היה מעודד. מקווה שנצלח את הלידה והתקופה הזו :)