ילדה שניה, בת 3 חודשים. היא מלאכית ומתוקה ברמות, אבל אני ממש מרגישה שאין לי כוחות נפשיים ומוטיבציה להשקיע בה כמו שהשקעתי באחותה הגדולה (בת שנתיים וחצי). הבכורה שלי היא החיים שלי, ילדה נבונה ומקסימה, מהיום הראשון שלה היתה תינוקת נוחה וקלה וממש השקעתי בה - כתבתי לה שירים שהיא עד היום שרה (דברים שטותיים), השמעתי לה המון מוזיקה, כל יום הייתי עושה לה עיסוי, המון ליווי התפתחותי וכו׳. עם הילדה השניה אני מרגישה שחוקה, שאין לי כוחות לעשות שוב את כל השטויות האלו גם אם זה יכול להיות לטובתה, שאני משקיעה בה פחות מאשר עם הגדולה. חוויתן את זה? איך הצלחתן להשקיע את אותם מאמצים גם בילד/ה השני/ה (שלא נדבר על כאלו עם ארבעה 🤪)