היי בנות ❤ בת 29.5, אמא לקטנה בת 8 חודשים, חלמתי עוד הרבה לפני להיות אמא אבל לצערי זה לקח לנו זמן. אני מאוד רוצה 4 ילדים בעזרת ה', הלידה הייתה לי קשה מאוד!!! וגם החודשים הראשונים, רק לפני חודשיים שלושה התחלנו להרגיש קצת יותר נינוחות עם הקטנה. עייפות עדיין קיימת, יש לילות שקמה פעמיים-שלוש אפילו. מאוד רוצה עוד הריון כי אני מבינה שאם אני רוצה 4 ילדים זה מתחיל להיות מאוחר, וגם מי אמר שייקח לי מעט זמן? (מניסיון) אבל מצד שני מפחדת, מפחדת שיהיה לי קשה מדי ושלא נצליח להתמודד..שהעייפות תהיה גדולה מדי.. בעלי שותף מלא בכל מה שקשור לילדה! קם איתה, מאכיל, מחתל, מקלח, משחק, מכבס..אנחנו ממש שותפים בעניין כך שאין עליי כובד יותר מעליו. בבקשה תעזרו לי מהניסיון שלכן ❤

גם אני באותו מצב כמוך...5 שנים של טיפולים לקח לי להיקלט (בסוף טבעי) בייבי בן 11 חודשים. מאוד רוצה עוד אבל חוששת שיהיה קשה....אנחנו לא שומרים כי מי יודע מתי תהיה הפעם הבאה. רק שבעלי בעבודה ואני עם הקטן רוב הזמן

גם אנחנו לא שומרים אבל האמת? לא יוצא לשכב יותר מדי...והמחזור שלי מאוד לא סדיר אז בלי תכנון אני מניחה שלא אצליח להיקלט 😔 בעלי גם עובד אבל כשהוא חוזר הוא לרוב איתה הרבה, בלילה עוזר לי אם יש לילות קשים ובבוקר הוא קם איתה כשהיא קמה ונותן לי לישון עד שהולך לעבודה..אז אני מרגישה שיש לי המון עזרה, גם מהמשפחות שלנו שגרות באיזור. אבל עדיין יש לי טראומה מה3 חודשים הראשונים....הלידה הייתה טראומתית וגם הנסיכה שלי שתהיה בריאה הייתה לא הכי קלה...עברנו איתה הרבה קשיים, הייתה ישנה עלינו עד גיל 4 חודשים, סבלה המון מגזים, רפלוקס..לא היה פשוט

האמת אני גם עברתי לידה זוועתית הייתי ללא אפידורל, מבחירה אומנם אבל עדיין....נישאר לי הפחד הזה איך אעבור את זה שוב🙄 מוצאת את עצמי מפורקת מעייפות, בעלי חוזר שפוך אין חיי אישות אז מי יודע מה תהיה הפעם הבאה

ממש מבינה אותך...