בא לי לצעוק הכי חזק שאפשר!!

חיבוק ♥️

אז תצעקי!!!!!

מה עוצר אותך

מה קרה אהובה

חיבוק חזק!!

מאז ההריון כאילו השתגעתי. הורמונים. שמחה- בכי- תסכול. הבטן מההריון עדיין עצומה כבר חצי שנה אחרי. חשק לקום ולעשות עם עצמי משהו אין. הקטנה מאמללת אותי. מאוהבת בה אבל היא גומרת אותי. כל היום שלי סובב סביבה. אני כבר לא אני אני אמא של/ האוכל של/ אפילו האישה של- רק לא אני. מאישה חזקה, דעתנית, ספורטיבית, חריפה ומלאה בשמחת חיים. הפכתי לסמרטוטה. זה מה שאני. סמרטוטה ששוכבת במיטה רוב היום כדי להניק. שאר הזמן מבשלת/ מסדרת/ מחליפה טיטול/ משחקת בצעצועים עם הקטנה. ומה איתי? אין אותי. יש לי בטן הריון ואני לא בהריון הכל נפול, הכל התכער, אפילו עור הפנים, השיער, מצב הרוח!! לא יכולה לצעוק. היא ישנה ובעלי גם. עשרה לשתיים בלילה ואני אוכלת על ההרגשה בסלון. במקום לבכות מחממת פסוליה. רוצה להקיא על עצמי ואין לי כוח גם לזה. כל סוף יום במקלחת אני חושבת: אולי אחזור לכושר, אולי רק קצת יוגה לנשמה, אולי תרגול רצפת אגן כי התחלתי לדלוף כמו איזו זקנה בכל אפצ׳י מאז הלידה ואני רק בת 27 מרגישה בת 60!!! מי היה מאמין שבזמן כל כך קצר כל כך הרבה ישתנה בי. יהרס. יתכער. יתקלקל. למה זה ככה? למה הקב״ה תכנן את זה ככה. קשה לי ואי אפשר לבכות כדי שלא יקומו ואי אפשר לצרוח מאותה סיבה ואת הסיר כבר פירקתי כמו בהמה חסרת רסן ושליטה אז אני כותבת. כותבת על ההרגשה. מקווה שהקב״ה יושיע אותי מהדיכאון שלי כי נמאס לי מהכל ובעיקר נמאס לי מעצמי.

וואי את מדהימה

יאו אהובה ככ מבינה לליבך וגם אני כמוך במצב שלך חצי שנה אחרי לידה ולא עושה עם עצמי כלום וממש השמנתי והתסכול גורם לי רק לאכול עוד ועוד וצה שחשבתי לעשות עם עצמי שיעזור לי זה שבעזרת ה אחרי הלידה אשים את הבן שלי אצל מטפלת ואצה לעבוד וללמוד משהו וכמובן להתחיל לאכול בריא וכושר ומה שנוגע תעכשיו תנסי לעשןת דברים שישמחו אותך שימי מוזיקה עכשיו התחיל הקיץ תצטו את ובעלך בערבים לאיזה מסעדה או אפילן טילת תביאי בעביסיטר שתשמור על הילדה תצאי עם חברות בבקרים ה חיבוק 😘

חיבוק ענק התחושה הזאת תעבור לאט לאט

אהובה שלי לפני הכל שולחת חיבוק ממליצה לך לאחר כל הנקה לשאוב קצת ולדאוג ללכת לפחות פעמיים בשבוע לחברה / למכון כושר / סתם לטייל עם עצמך / לחוג וכו.. ושבעלך יהיה עם הבייבי יהיה לו חלב שאוב ככה היא תתרגל לאכול מבקבוק ואת קצת תשתחררי... אל תשכחי שאת עדיין הורמונלית כל עוד את מניקה ובטח אם את בשנה הראשונה לאחר הלידה. זה נורמאלי להרגיש ככה אבל ישנם פיתרונות ואל תהססי לבצע אותם.

מאמוש אל תיהי קשה עם עצמך! צריך להבין שהחיים שלנו בנויים מעליות וירידות ויש גם תקופות פחות זוהרות- צריך לחבק גם אותן כי משם יש רק לצמוח ולעלות חזרה לדעתי תשתפי את בעלך ותחשבו יחד איך הוא יכול לעזור לך/ איך אתם מוצאים יחד זמן כל יום כדי שתקחי לפחות שעה לעצמך לעשות מה שאת אוהבת אגב, אלו תחושות מאוד נפוצות אצל אנשים שעושים ספורט ופתאום מפסיקים לתקופה (גם לי זה קורה ) מבטיחה לך שברגע שתכנסי לזה שוב, מצב הרוח שלך ישתפר תתחילי בצעדים קטנים ומשם תמשיכי לעלות בהצלחה חיבוק❤️❤️

🫂💗

אהובה שאת. נשמע שאת עוברת תקופה לא קלה בכלל. בחודש הראשון אחריי הלידה את עטופה מכל כיוון, ואז אנחנו נשארות לבד להתמודד. אני כאן להזכיר לך שזו תקופה, והיא קשה והיא יכולה לגרום לנו להבין שהיא לא נגמרת, אבל זה לא נכון! תנסי למצוא את נקודות האור בתוך כל הדבר הזה. כי הן בהחלט קיימות. מותר לך לבקש, זו לא בושה. שחברה, אחות, אמא, מישהי קרובה שתבוא אלייך, תתקלחי, תישני ותחזירי לך כוחות. ותדברי על זה, כל כך חשוב. שולחת לך אנרגיות חיוביות בובה♥️❤️

נסיכות אני עוברת על התגובות שלכן אחת אחת ומתרגשת עם דמעות בעיניים. לא יודעת מי אחראי לכך שכל החיים שוטפים לנו את הראש בתפיסות עולם מעוותות על נשים. נשים קנאיות, נשים לא מפרגנות, אישה לאישה רעה, נשים שק של נחשים וכו׳. אתן כולכן פה נשים מדהימות עם לב גדול. לא מבינות איך כל תגובה פה שיפרה לי את מצב הרוח. הצלחתן לעודד אותי ממקום דיי שבור שבו הייתי. תודה לכן מדהימות שאתן🙏🏽💕

מגיע לך!!❤️❤️❤️

איזה כיף לשמוע! מגיע לך להיות מאושרת❤️❤️

קודם כל את מלכה!! את מה שאת מרגישה תספרי לבעלך! הוא יעזור לך אני בטוחה ואני גם חושבת שאם תכניסי אותה למסגרת זה מאוד יקל עלייך.. יתן לך את הנחת ואת הזמן שלך

ועוד עצה- קחי באהבה כל עזרה שמציעים לך, אם זה המשפחה, ההורים אחיות ההורים של בעלך הכל

תמעקי

מזדהה כל כך יאו

מדהימה שכמוך אני באותו מצב ! חצי שנה בבית , סערת רגשות יומיומית הכל יעבור