מכירות את התחושה ששום דבר כבר לא מרגש אתכן?

כמו מה למשל? אדישות לדברים שקורים או משמחה?

דוגמא הכי קרובה , בעלי סגר לנו 3 לילות בבית מלון באילת, וזה לא הלהיב אותי.. כאילו תחושה שכבר שלא אכפת לך מכלום..

נשמע אולי סוג של דיכאון

השאלה צריכה להיות ככה- ממה נובעת התחושה הזאת?

את בדרך כלל רגילה לבלות ולנסוע הרבה? יכול להיות שזה פשוט לא מרגש אותך מהסיבה הזאת.. יש לי שאלה אליך.. יש לך איזה משהו שאת ממש רוצה לקנות ולא מתאפשר לך?

אם את משווה את זה לחופשות של לפני היריון אז אני יכולה להבין לצורך העניין, אנחנו בחופשות אוהבים לשתות ולעשן ולעשות מסאז וזה וכל זה אי אפשר בהיריון חחח אז זו לא חופשה כמו שצריך בעיניי אבל כל זמן מחוץ לבית ולשגרה זה כיף, תעשי מהלימון לימונדה 😛

hadas - פעם אחרונה שהיינו זה היה לפני מעל לשנה וביום יום אני בבית עם הילדים.. לא יוצאת ולא מבלה. לא מהבחינה שאני יוצאת כל כך הרבה שזה מאוס רעות - אני 7 חודשים אחרי לידה

נשמע שעדיף שתדברי עם איש מקצוע על כך..

את אמא אני מאמינה אז שהמצב החדש קצת סחף אותך ללהיות בבית ואת כל הדברים יהיו לך בעבר כבר לא מרגשים אותך כי את חווה סוג של חיים אחרים.. אני גם ככה האמת.. אני לא מתגעגעת לתקופה של פעם ואני לא מרגישה חוסר או משהו.. פשוט נהנת מהמצב החדש הזה של להיות בבית עם הילדה ואם עכשיו יגידו לי בואי לאיזה חופשה או מועדונים אני לא כזה התלהב מזה כמו אז כשהייתי רווקה. אני יעדיף להשאר ולהנות עם הילדנ שלי ולנסוע איתה. השאלה אבל אם זה רק מהדברים האלה את ככה? אולי את מרגישה שמיצית את החוויות ובגלל זה כבר לא מרגש אותך? יש דברים אחרים שאת חושבת שכן ישמחו אותך לעשות? ואיך היה לך כשיצאתם מלפני שנה? הרגשת התלהבות ושמחה?

לפני שבעה חודשים, הייתה הלידה של הבן השני שלי.. זה מרגיש מעבר, אני גם לא במקום של המועדונים וכו'.. גם מבחינה דתית וגם מבחינה שזה לא מתאים בתור אישה נשואה, ילדים.. זאת תחושה ששום דבר לא מרגש, כמו חומה בלב, הכל מרגיש סתמי..

לדעתי את צריכה לדבר עם מישהו על זה.. יש משהו שאת כן יודעת שיכול לעשות לך כיף? או טוב?

אני בכוונה שואלת. כי יש מצב שזה אולי דיכאון ואפילו את לא מודעת לזה.. יש כאלה שחוות את זה בצורה כזאת...ואת חייבת לדבר על זה עם מישהו