חייבת לפרוק, אשמח לדעות שלכם בנושא...🙏 אני ובעלי נשאים כמעט שנתיים עדיין ללא ילדים, אני בהריון ראשון, חודש 5. כמעט שנתיים שזיהיתי שהבן זוג שלי חסר ביטחון כי הוא עבר התעללות מהילדות מצד אבא שלו. היום הוא בן 32 ומתנהג כאילו בחוסר אחריות. גם אני באה מבית שעברתי המון התעללות מהאבא אבל אני למדתי מהכאב ושצריך לקום ולבנות חיים חדשים ויותר טובים ממה שהיה לי בילדות ולתת לילדים שלי יותר טוב ממה שהיה לי. עבדתי עם עצמי הרבה על הרגשות והשנאה שהייתה לי כלפי אבא שלי, למדתי שזה היה בעבר וזה עבר ואי אפשר לשנות אותו אך כן ניתן ליצור עתיד יותר טוב. אני מנסה להעביר את המסר הזה לבעלי, רוצה שהוא יתעודד קצת ויקום על הרגליים. יש לו מלא חובות שגם שם אני מנסה לתמוך בו כמה שאני יכולה ולתת לו תחושת ביטחון. לקראת הלידה רציתי להכין את הבית. הבית חייב לעבור שיפוץ ויש דברים שחסרים, מנסה לחסוך ולא לקנות מוצרים חדשים, מחפשת ביד 2 מוצרי חשמל ורהיטים עד שנסתדר כלכלית. שנה שאני אומרת לבעלי שהקיר מתקלף וצריך לקנות חומר ולתקן אותו. הוא כל הזמן בטענה שחסר כסף וכשתהיה האפשרות נעשה. אמרתי לו שהציוד הזה לא יעלה לנו הרבה גג 300 שח בשביל כל התיקונים בבית ושאפשר להפריש על זה קצת כסף ושכל חודש נתקדם לאט לאט לא במכה. מציינת שכרגע רק אני עובדת המשכורת שלי מתחת למינימום, אותו פיטרו מהעבודה וטוען שצריך לחיות על המשכורת של שנינו לפחות עד חודש הבא כי החודש כבר אבוד ולא תהיה לו משכורת. היום יש לי חופש ורציתי לעשות סדר בבית ולהביא מוצרי חשמל מיד 2 בזול בערך ההוצאה עד 600 שח, הוא התנגד ואמר שלא אגע בכסף שלו, אמרתי לו שאני רוצה להקנות מהכסף שלי, אמר שאין לו מצב רוח ושלא רוצה לעשות כלום ולא רוצה לבזבז את הכסף על דברים מיותרים ושמבחינתו הבית בתנאים טובים. כל חודש אותו סיפור אין כסף לבזבז, אמרתי לו שאני חייבת לעשות סדר במטבח ושממש מפריע לי שיש דברים זרוקים על הרצפה ושאני חייבת להביא ארונות אחסון ולפחות שולחן שיהיה לי משטח עבודה. ככה כבר שנה וחצי שאני רוצה לשפר את המצב בבית ואין התקדמות לשום מקום. היום התפוצצתי על בעלי ואמרתי לו שנמאס לי כל הזמן לדאוג לתסכולים שלו ושהוא לוקח הכל קשה כל כך בחיים ושאין לו רצון לעשות כלום בחיים כי הוא שוחה בחובות. אמרתי לו שלכולם יש חובות אבל אנשים ממשיכים לחיות ואפילו שמחים כי הכסף לא זה שעושה אותך מאושר ושצריך להשקיע קצת על העתיד ולא להתקע בעבר... כל הזמן הייתה לי תקווה שהמצב הזה ישתנה רק לתת לו קצת זמן והזמן יעשה את שלו. התחלתי לבכות לו שכבר התעייפתי ואין לי כוחות להרים אותו כל הזמן ולתת לו כוחות שכבר אין לי, אני פשוט כבר מתוסכלת מהחיים שלי שהזוגיות הזאת לא מתקדם לשום מקום ושהוא לא רוצה לעזור לעצמו ועסוק רק בעצמו ובבעיות שלו. תקופה שהוא לא משקיע זמן עליי, לא יושב איתי ולא מדבר ולא מתעניין איך אני, כל הזמן עסוק הפלאפון שלו וכשאני מבקשת ממנו בערב תשב איתי קצת ותעזוב את הפלאפון תהיה איתי, תצחק איתי בוא נדבר על משהו הוא כאילו לא מבין אותי, אומר לי מה הבעיה אני איתך מה מפריע לך... רק כשהוא מתגעגע אלי הוא מחבק אותי ורוצה שאתקרב אליו ולי כבר אין חשק לכלום כי הוא לא מתייחס אליי כמעט בכלל ואחר כך רוצה קירבה. עכשיו אני יושבת לבד בבית וחושבת האם כבר לוותר ולעזוב ולהתחיל את החיים מחדש או שאני מגזימה... איך אעזוב עכשיו שאני בהריון ואצליח לפרנס שכירות, אותי ואת הילד עם המשכורת העלובה שלי.🥀

*יעל* אני בטיפול אצל פסיכולוגית אבל כרגע אין יותר מידי לאן להתקדם

וואי נשמע ממש לא פשוט שולחת לך חיבוק מרחוק ותדעי שאת אישה חזקה פשוט וואו

את צודקת ,הרבה בחיים זה כיצד מתמודדים עם קשיים, זה נשמע שהוא פשוט הרים ידיים באיזשהו מקום, מה את חושבת שיביא את השינוי?

לא , לא צריך לעזוב ולוותר. בהחלט צריך להתמודד במיוחד שאתם שנתיים יחד ותינוק בדרך. שנתיים זה לא הרבה זמן מהחיים. עוד יש לכם דרך ארוכה של ללמוד לתקשר, לריב, להשלים, לשנות הרגלים וכו'. כמו שאמרת העבר שלו מאוד לא פשוטה ולעיתים האישה מתעלה ומתמודדת אחרת מגבר , במיוחד שנוצרים אצלה חיים ויום יום היא מבינה את גודל האחריות שעומד להגיע. עניין הפלאפונים תהיי בטוחה הוא אצל כולם. יותר מידי תקועים במסך, ובשביל זה צריך פעולות יזומות. להתחיל מקטן. להניח את הנייד בצד לחצי שעה ולאכול יחד. לדבר. לעשות הליכה בערב. כל דבר שירחיק הסחות דעת ויותר יתן לכם את השקט לדבר על הבעיות ועל עוד דברים מעניינים אחרים. את בהריון והחששות שלך מוגברים ונכונים. הוא יצטרך להתעשת באיזשהו שלב ולקחת אחריות. אך זה לא ביכולת שלך לגרום לו להיות במקום הזה. הוא חייב לעשות את זה בעצמו. יכול להיות ששיחות מצידך יתרמו, אך לא תמיד זה מה שמביא את הגבר לשינוי הזה. והוא חייב שינוי לפי מה שנשמע. חייב לרצות לסגור חובות ולשאוף לעבודה שתיתן עתיד טוב יותר עבורו גם. אל תתני יותר מהכוחות שכבר אין לך. תדאגי לעצמך! חלק מהדאגה לעצמך זה גם לשחרר ממנו. לשחרר אותו ואת הפחדים שלו. להבהיר לו שככה לא יהיה אפשר להמשיך כמובן, אבל לצד זה גם לשחרר כשאת מרגישה מרוקנת. תדברי איתו על הכל בטיימינג שמתאים גם עבורך וגם עבורו. וכל מה שאת מתארת עובר על כולנו בצורה כזו או אחרת. לא צריך (בעיני) לוותר מהר. יש המון אפשרויות היום לפתור בעיות. אם נברח מהן הן יצוצו במקום אחר פשוט.

עבר לא פשוט**

נשמע מצב מאוד מורכב, אבל אני כן מאמינה שהלב שלך יודע מה נכון ואם זה מה שאת מרגישה אולי זה כן מה שנכון בשבילך, לנו קשה לדעת כי אנחנו לא בתוך הסיטואציה ולא יודעות בדיוק מה קורה. אבל מה שאני יכולה להגיד לך לגביי המשפט האחרון שאם את מרגישה שזה מה שנכון עבורך הכל אפשרי, ואת תצליחי במה שתבחרי כי הכל תלוי בנו 💓 תחשבי אולי כן לתת צ׳אנס ולנסות לעבוד איתו על הזוגיות ועל הדברים האלו שהוא חסר ביטחון ותקווה. ברגע שבן אדם יוצא מהבור שלו לפעמים מתגלה אופי אחר לגמרי :) אבל שוב תקשיבי ללב שלך ותאמיני בעצמך ואף פעם אל תתני לפחדים להחליט בשבילך