איך מתמודדים עם מציאות חדשה וחרדות של תינוק ראשון בבית ילדתי לפני שבועיים ועדיין מרגישה משהו מוזר חוסר חיבור לתינוקת כאילו שהיא לא שלי למרות שאני מטפלת בה טוב ומניקה ושומרצ עליה אבח עדיין מרגישה תחושה מוזרה שאין לי זמן לכלום חוץ ממנה ובלילה שאני מעירה אותה לאכול ולישון ולהחליף לה אני מרגישה עצבנית וחסרת סבלנות כי אני עייפה

קודם כל חיבוק! כולנו עוברות את זה, הגוף שלך עדיין בטראומה מהלידה, זה טרי טרי.. נכנס אדם לחייך שאת צריכה לדאוג לו מסביב לשעון, וצריכה ללמוד לחיות בסיטואציה הנוכחית.. עם הזמן זה הולך ונהיה קל יותר, מבינים יותר, לחוצים פחות.. לגבי הלילות, ראשית, אם נולדה במשקל תקין, אל תעירי, כשהיא תהיה רעבה היא תקום לבד. בנוסף, תיעזרי בבעלך/משפחה/עזרה מקצועית בתשלום ותנוחי כמה שעות ביום.. ובכלל, כשהיא ישנה את תשני! אל תחפשי לעצמך עיסוקים אחרים..

מאמי זה לגיטמי וזה טיבעי לגמרייי אני היה לי מלא עזרה מאמא שלי אני חד הורית ואני גם לא התחברתי אליו מהתחלה.. היום בן 4 חודשייםם וזה הבדל עצום! לאט לאט זה יבוא לך

לפעמים לוקח זמן להתחבר (היה לי בילד השני) וזה לא אומר שבהמשך תאהבי אותו פחות.... (היום הוא הילד המפונקי שלי... כבר בן 4 וחצי ועדיין פינוקי של אמא...🤗) ההתחלה קשה, זה בסדר שקשה לך, זה בסדר שאת מתוסכלת, זה בסדר שאת עייפה ואין לך סבלנות. זה לא בסדר שאת לא דואגת לעצמך! תבקשי עזרה ממישהו, תשני כמה שיותר, שהבית יחכה, את יותר חשובה!!! ומסכימה עם אמא של בוטן, אם היא נולדה במשקל תקין אל תעירי בלילה... וממש לא חייבים להחליף (אם היא עושה קקי זה משהו אחר..) שולחת לך מלא חיבוקים 🫂🫂🫂

כל מה שליטל אמרה ועוד חיבוק

טבעי לגמרי קורה לכולפ אנח אחרי הלידה הרגשתי סיוט רציתי להתאבד לא הרגשתי חיבור ולא כלום עכשיו היא האור של החיים שלי בת שנה וחצי ההתחלה קשה אבל אחרי זה זאת התהאבבות אין סופית אל תפחדי לבקש עזרה! מהבעל חמה אמא ממי שאפשר תנוחי שהיא ישנה החודשין הראשונים קשוחים אחרי זה זה כיף לא נורמלי ❤️