משתפת, שבוע 35 מתביישת ממש להגיד את זה נכנס לי לחץ מהלידה והתינוק שיבוא ולפעמיים מרגישה חרטה ועצב:/ יש לי הרבה פחדים על מה ואיך יהיה איך אני אסתדר בלילות איתו וגם מבחינה כלכלית זה לא פשוט..החרדות הגיעו בשבועות האחרונים לקראת הלידה בא לי להיות במיטה ולא לצאת ממנה בוכה מלא.. עצות?

.

אני חושבת שזה טבעי אני שבוע 36 ואני התחלתי לפחד איך זה ישפיע על הזוגיות שלנו אבל כל הזמן אומרת לעצמי שנכון זה יהיה מאתגר בכל המובנים אבל זאת מתנה שלא כל אחד זוכה לה וזאת זכות עצומה וזה כבר פה אז אני פשוט מדברת על זה הרבה עם בעלי ואנחנו מתכוננים המון נפשית כי בסופו של דבר זה משהו שאנחנו הכי רצינו ורוצים בעולם פשוט ההורמונים קצת משבשבים את זה ונכנס המון לחץ וחרדה אבל אל תאכלי את החרדה הזאת תתני פתרונות תשמחי את עצמך בכמה נהדר זה הולך להיות למרות שזה מאתגר

זה טבעי את רגע לפנני דבר חדש.. בע״ה הכל יהיה בסדר חשוב שתדברי על מה שעובר עליך ואל תעברי אותו לבד! תנסי להנות מהזמן הזה לפני הלידה לצאת עם בעלך ובע״ה שיגיע הבייבי החדש יביא איתו אנרגיה טובה ואושר💜

זה מאוד טבעי לחשוש את הולכת להיות אמא ותכף יהיה כאן תינוק שצריך אותך המון ומאושרת!! אל תתני לזה לשאוב אותך צאי להליכה , תשבו לראות קומדיה או איזה סרט חמוד יחד, את תראי שאת פשוט הולכת להנות מכל רגע גם אם יהיה קצת קשה את תיהי אמא מעולה ודואגת ואוהבת ואת תראי שבסוף הכל הכל מסתדר אין לך ממה לדאוג❤️❤️

אמאלה כאילו אני כתבתי את הפוסט.. אנחנו באותו שבוע לפני יומיים נתקפתי בחרדות של החיים מהאמהות ומהכל זה כנראה טבעי בשבועות האלה וחלק מתהליך טבעי שקורה

אוי נראה לי אין מישהי שלא הרגישה ככה.הכי טבעי בעולם,פתאום כל הסרטים הכי רעים עולים לראש.אני אפילו חשבתי שאני לא ראויה להיות אמא כי פתאום מרגישה שאין לי כלים להעניק לילד הזה ומה אני יודעת בכלל על גידול ילדים?ומה ההוראות הפעלה אליהם????אין כלום ושום דבר!ואני אהיה נוראית נוראית נוראית!!!! ואז הוא נולד. ואלוהים כמה שאני מכורה לכל נשימה שלו,לכל קול חדש שהוא לומד לעשות,לכל הבאת פנים שהוא לומד מאיתנו,לכל דימעה שיוצאת לו כי הוא סובל מגזים ואני פשוט מנשקת לו את הדמעות ומתפללת שהכאב שלו יעבור אלי והוא יפסיק לסבול,לכל חיוך שהוא נותן כשאני מתקרבת אליו ואני מבינה שהוא מזהה אותי כי לאנשים זרים הוא לא מחייך...אני יכולה להמשיך לספר עוד מלא דברים אבל הבנת את הפואנטה. כל החששות יעברו עם ההורמונים אחרי הלידה ואת תנשמי אותו ותעריצי אותו כמו שלא היית מאמינה לעולם שאת מסוגלת

את חייבת לעקוב אחרי עצמך יקרה חששות ופחד זה טבעי מאוד אבל לא לצאת מהמיטה ולבכות כל הזמן ...תראי שזה לא משהו שאת סוחבת כי דיכאון אחרי לידה - יכול להגיע גם לפניה !! ואת לא צריכה להיות בזה לבד!! תשתפי בבקשה את הסביבה הקרובה שלך ואנשים שמחזקים אותך ועושים לך טןב

תבקשי שיחות עם עוסית בקופת חולים מהרופא משפחה חייבת לטפל בחרדות לפני הלידה

זה באמת טבעי וההורמונים משפיעים תאמיני בבורא עולם תלכי לישון ומחר תקומי ליום חדש וטוב בעזרת השם!! תזכרי שפרנסה זה משמיים וכל ילד מביא את הברכה שלו ולגבי איך תסתדרי, את תסתדרי!! כל אמא מסתדרת ומגלה את עצמה .